Page 297 - 13322
P. 297

‫הכ קרפ | ‪297‬‬

                              ‫ָהג ֹו ִסי ִגים ִמ ָּכ ֶסף ַו ֵּי ֵצא ַל ּצֵֹרף ֶּכ ִלי‬

‫שמואל יושב בבית לחם ומעביר לפניו אחד־אחד את בניו של ישי‪,‬‬
‫כדי לנפות את הסיגים מהכסף‪ ,‬כלומר למצוא את הבן האיכותי ביותר‪.‬‬
‫ַו ַּי ֲע ֵבר ִיׁ ַשי ׁ ִש ְב ַעת ָּב ָניו ִל ְפ ֵני ׁ ְשמ ּו ֵאל ַו ֹּיא ֶמר ׁ ְשמ ּו ֵאל ֶאל ִיׁ ַשי‪ :‬לֹא ָב ַחר‬

                                                   ‫ְיהָוה ָּב ֵא ֶּלה (שם)‪.‬‬
‫הגו — הוצא החוצה מלשון מלגו‪ .‬בלי שתוציא מהכסף את‬
‫הסיגים‪ ,‬לא יוכל הצורף ליצור את כלי הכסף היקר‪ .‬וכך גם בני‬
‫האדם‪ ,‬לא תוכל להופכם לכלי — כלי שרת בידי הקב"ה — אם לא‬
‫תנפה את הפחות מתאים‪ .‬וכן אם לא תסלק קודם לכן את הסיגים‬

                                                           ‫שבנפשם‪.‬‬

                          ‫ָהג ֹו ָרׁ ָשע ִל ְפ ֵני ֶמ ֶל ְך ְו ִי ּכ ֹון ַּב ֶּצ ֶדק ִּכ ְסא ֹו‬

‫הגו רשע לפני מלך — הגו‪ :‬להוציא החוצה וגם להגות מן המסילה‪,‬‬
         ‫לסלקו מהדרך‪ .‬לא ברור מדוע קרא לבן שלא נבחר "רשע"‪.‬‬

‫וייכון בצדק כיסאו — רק אז אמצא את הבן שבצדק יזכה בכס‬
‫המלוכה‪ .‬רק אז ינהל המלך את משפטו בצדק‪ ,‬כאשר יסולקו מסביבתו‬
‫הרשעים שהגיעו לשם‪ .‬אזכור למה שאמר דוד (שמואל ב' פרק יט)‪:‬‬

                                              ‫ַמה ִּלי ְו ָל ֶכם ְּב ֵני ְצר ּו ָיה‪.‬‬

                 ‫ַאל ִּת ְת ַה ַ ּדר ִל ְפ ֵני ֶמ ֶל ְך ּו ִב ְמק ֹום ְּגדֹ ִלים ַאל ַּת ֲעמֹד‬

‫אלה דברי הנחמה של שמואל לכל אחד משבעת הבנים של ישי‪ ,‬שלא‬
‫נבחרו להיות מלכים‪ .‬אל תתהדר לפני מלך — אל תתהדר בכך שכמעט‬

                        ‫היית המלך‪ ,‬לפני שתראה מי המלך שבחרתי‪.‬‬
‫ובמקום גדולים אל תעמוד — לצערי‪ ,‬אינך האיש הראוי לעמוד‬
‫במקום המוקדש לגדולי האומה‪ .‬והנמשל‪ :‬אל תתהדר לפני מלך —‬
‫ובמקום גדולים אל תעמוד — מוטב היה זנב לשועלים‪ ,‬ולא ראש‬
‫לאריות‪ .‬כי המקורבים לשררה הם הראשונים הצפויים לחוש את נחת‬
‫זרועה‪ .‬ובמקום גדולים אל תעמוד — אל תנסה לבוא במקומם‪ .‬כי‬

                            ‫השררה כולה קן צרעות ומאורת נחשים‪.‬‬
   292   293   294   295   296   297   298   299   300   301   302