Page 300 - 13322
P. 300
300יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|
ִי ׁ ַשי ׁ ִש ְל ָחה ְו ָק ֶח ּנ ּו ִּכי לֹא ָנסֹב ַעד ּבֹא ֹו פֹה .והנה מגיע דוד מהמרעה.
ְוה ּוא ַא ְדמ ֹו ִני ִעם ְי ֵפה ֵעי ַנ ִים ְוט ֹוב רֹ ִאי .שמואל מביט בו ויודע :זה
האיש .הוא יהיה ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב .יהיה שליח
נאמן ,ירגיע את אדוניו ,אדון עולם ,אחרי ששאול הכעיסוַ .ו ּיֹא ֶמר
ְיה ָוה ק ּום ְמ ׁ ָש ֵחה ּו ִּכי ֶזה ה ּוא .כצינת שלג ביום קציר — שמואל הנביא
חוזה בעיני רוחו את הצינה שמאחוריה יסתתר בהמשך גוליית,
אשר אכן הגנה עליו כשלג דאשתקד ,כמו שמגן שלג על הנחבאים
מאחוריו ביום קיץ חם .שנאמרֹ :נ ֵ ׂשא ַה ִּצ ָּנה ה ֹו ֵל ְך ְל ָפ ָניו ,וכל המגן
שאמורה היתה לספק אותה צינה נמוג כהימס השלג ביום קיץ בימות
החמה .הנמשל :ציר נאמן לשולחיו — כשאישה היתה כורעת ללדת,
היו הגברים שבמשפחה יוצאים לעבודת הקציר כבכל יום .וכשהיה
מגיע הציר ,בדרך כלל הבן הקטן במשפחה ,ומבשר כי הצירים הביאו
בן ,היתה הבשורה משיבה את נפשם כצינת שלג ביום קציר .נתקררה
דעתם .נולד בן יורש.
ְנ ִ ׂשי ִאים ְור ּו ַח ְו ֶגׁ ֶשם ָא ִין ִאיׁש ִמ ְת ַה ֵּלל ְּב ַמ ַּתת ׁ ָש ֶקר
ממשיך לתאר את גוליית ,נשיא הפלשתים ,העושה רוח —
מתפאר בכוחו לגבור על אלוהי ישראלֲ .א ִני ֵחַר ְפ ִּתי ֶאת ַמ ַעְרכ ֹות
ִי ְ ׂשָר ֵאל ַה ּי ֹום ַה ֶּזה ְּתנ ּו ִלי ִאי ׁש ְו ִנ ָּל ֲח ָמה ָי ַחד .וגשם אין — גופתו
נבלעה באדמה.
ְּבאֶֹר ְך ַא ַּפ ִים ְי ֻפ ֶּתה ָק ִצין ְו ָלׁש ֹון ַר ָּכה ִּתׁ ְש ָּבר ָּגֶרם
יפותה קצין — דוד מנסה לפתות את שאול שירשה לו לצאת למלחמה
נגד גולייתַ .ו ּיֹא ֶמר ָ ּדִוד ֶאל ׁ ָשא ּול ֹר ֶעה ָה ָיה ַע ְב ְ ּד ָך ְל ָא ִביו ַּב ּ ֹצאן ּו ָבא
ָה ֲאִרי ְו ֶאת ַה ּד ֹוב ְו ָנ ָ ׂשא ֶ ׂשה ֵמ ָה ֵע ֶדרְ .ו ָי ָצא ִתי ַא ֲחָריו ְו ִה ִּכ ִתיו ְו ִה ַּצ ְל ִּתי
ִמ ִּפיו ַו ָּי ָקם ָע ַלי ְו ֶה ֱח ַז ְק ִּתי ִּב ְז ָקנ ֹו ְו ִה ִּכ ִתיו ַו ֲה ִמי ִּתיוְ ...ו ָה ָיה ַה ְּפ ִלׁ ְש ִּתי ֶה ָעֵרל
ַה ֶּזה ְּכ ַא ַחד ֵמ ֶהם ִּכי ֵחֵרף ַמ ַעְרכֹת ֱא ֹל ִהים ַח ִּייםַ ...ו ֹּיא ֶמר ׁ ָשא ּול ֶאל ָ ּדִוד
ֵל ְך ַויהָוה ִי ְה ֶיה ִע ָּמ ְך .הנמשל :באורך אפיים יפותה קצין — בשיחה
נעימה ובאורך רוח מפתה דוד את שאול שיתיר לו לצאת להילחם
בגוליית .ולשון רכה תשבור גרם — ושאול אומר לו בלשון רכה :לך
