Page 182 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 182
קבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות yניב שפתים קנד
z
שייך בו שבירה .ולכן הכתר שהינו למעלה מן המוחין ,קיבל את "עצם אורות האוזן" ,ולכן לא היתה בו שבירה .ואפילו
הכי שהנה"י שבו נפגמו ,הינו משום שקיבלו את "אור האוזן מרחוק" ) ,(ï÷æä úìåáù ãò ïæåàäî åèùôúäù ì"øולכן
נפגמו ,כי קבלו לא ממקורם ,ר"ל מהאוזן עצמה ,אלא מבחינת התפשטותם מבחינת "שבולת הזקן".
וברור שכל הדברים הנ"ל הינם לשונות משל .והנמשל בדבר הינו שאורות האוזן הינם מתרחקים משורשן ,בלשון המשל
מוגדר שהאורות היו במקום יציאתם ונתרחקו עד מקום שבולת הזקן.
בלשון יותר פנימית ,הכוונה "שמהותם" התנועעה לחוץ .ר"ל עצם ההויה של אורות האוזן הינם בב' חלקים .יש את
עצם האור שהינו "בלתי מתנועע" ,ולכן מוגדר שנמצא בשורשו .ויש את "כח התנועה שבאור" שהינו מוגדר
ש"שמתנועע לחוץ" ,כלשון רבינו האריז"ל שמגיע עד שבולת הזקן .לפי זה אין הכוונה של אותו אור שכאשר נמצא
בשורשו הינו מוגדר כ"ריבוי אור" ,וכאשר הינו מתרחק משורשו הרי זה "התמעטות האור" ,אלא זוהי אותה מהות של
האור .אמנם מדובר בב' סוגי אורות .אור הנמצא בשורשו אשר אין מתפשט וממילא לא קיים בו שבירה ,ואור המתפשט
לחוץ ) ,(ï÷æä úìåáéù ãò èùôúðù ì"øולכן מצד כוח ההתפשטות שבו הנה"י דכתר נפגמו .וממילא יובן שנקודת "החב"ד
והחג"ת דכתר" בהם מתגלית נקודת "עצם אורות האוזן" אשר אינה מתפשטת ,לא נשברו ולא נפגמו כלל .משא"כ נה"י
שבכתר אשר הינו "כלי" לקבל את תפיסת התנועה לחוץ של אורות האוזן ) ,(àôåâî øáì úðéçáנפגמו.
ובכך יובן שבכללות אורות האח"פ הינם כנגד נפש רוח ונשמה .נפש ורוח הינם בחינת של שית אלפי שנין ,בחינת ז'
מידות התחתונות ,וממילא כל השגתנו הינה רק בנפש ורוח .וכל הבחנות הנרנח"י המתגלות בשית אלפי שנין ,הינה רק
בערכין של נפש ורוח .אולם גיליו הנשמה הינה לעתיד לבוא .ולכן ברור הדבר ,שאורות הפה והחוטם הינם שורש לנפש
ולרוח ,והינם השורש של המקום שיש בו שבירה ,ולכך אינם "שורש" לאי השבירה .משא"כ אורות האוזן שהינם שורש
לאור הנשמה שעתיד לבוא ,וממילא אור זה אינו מקור לשבירה .ויובן שככל שמקבלים יותר את אורות האוזן ,שהינם
בבחינת נשמה לעתיד לבוא ,לא נגלית שם נפילה ופגם .וכפי מיעוט קבלת אור האוזן נגלית השבירה ,הנפילה והפגם.
ריח .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -נשאלת השאלה מדוע "קבלת אור האוזן" הינה "הקובעת" לגבי מצב
הכלי ,ר"ל האם ישבר או יפגם וכו'?
ודע שבאורות האוזן התגלה סוד כיצד צריכים להיות פנימיות הכלים .ר"ל שבאורות האוזן ישנם ב' אורות אך ללא
כלי ,אלא "האור השמאלי" הינו שורש לכלי .ובזה מנוח השורש לכל מציאות הכלים באופן הנכון .כי "הכלי" בשורשו
הינו "אור שמאל" ,ר"ל שאינו דבר לעצמו ,אלא הינו חלק מהאור .וכך צריכה להיות פנימיותו של כל וכלי ,לזכור
שהינו חלק מהאור שהינו מציאות "האין" ,ובכך לא ישבר .כי אף שהכלים בפרט "כלים דניקודים" הינם יותר תחתונים
מאור האוזן ,ובהם קיימת "עיבוי" יותר מאשר אורות האוזן ,מכל מקום בעומק פנימיותם מציאותם הינה אור האלוקי,
וממילא תבין שכל מה ש"התעבה" אח"כ האור אינו משנה את מהותו הפנימית.
ובכך הבן שג' מדרגות "אח"פ" אינו רק ג' מדרגות "הכנה" לכלי ,אלא שלשתם יחדיו הינם צרות הכלי .ר"ל שצורת
הכלי בפנימיתו "אינו כלום" ,ובאמצע הוא מעט אור .ורק למעשה בחיצוניות הינו כלי ממש .ולכן מי שקיבל גם את
אור האוזן ,יש לו הכרה זו ,ולכן יפעל נכון בכדי שלא ישבר.
יובן שע"י אור האוזן הכלים נעשים באופן נכון ,ר"ל שבאופן עומקם מונח ההכרה שאין שום ישות ומציאות לכלי,
אלא הכל אור .וכאשר ברור שהכלי אינו מציאות לעצמו ,והכל בנוי על יסודות של "יחוד וביטול" ,ממילא לא תהיה
שבירה .ואף שבעולם הניקודים היו כלים ואילו באוזן לא היו כלים ,מכל אם "מונח" אור האוזן בתוך עומק מציאות
הכלי ,אזי משפיע גם כן בחיצוניותו כאשר נעשה "כלי גמור" .ועל כן יובן השאלה בריש הדברים ,כי כל מה שבא
מתוך "הכרה" של אורות האוזן ,ומבין שאינו יכול ולא ראוי ואינו כלום ,לעולם אינו ישבר ,ואילו אלא שלא לקחו אור
האוזן לא הצליחו ונשברו.
ודוגמא לכך הינה כאשר מבקשים מאדם להיות שליח ציבור ,צריך הוא לסרב ,בפעם השניה להסס ,ופעם השלישית
לגשת ר"ל כי בתחילה ההכרה ) (ã"áçä ãâðëהינה שאיני ראוי ואיני יכול .ואח"כ בעת הבקשה בפעם השני אזי כביכול
"הלב" ) (ú"âçä ãâðëאומר נכון שאיני ראוי ,אבל אם מבקשים ממני סימן שה' יתברך רוצה .ואז כאשר מבקשים בפעם
השלישית ) ,(é"äðä ãâðëאז מקבלים כח למעשה מה' יתברך ,אשר אומר לאדם "אהיה עמך" ,ואז האדם יכול לעלות
להיות שליח ציבור .ולכן גם שמתפלל בפועל ,בפנימיותו צריך להשאר עם ההבנה שהיתה לו בתחילה שהוא לא יכול
