Page 179 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 179
ניב שפתים yקבלת רבינו האריז"ל -דרכי ההשתלשלות קנא
והוא ,כי כלי הכתר קיבל "עצמות אורות אוזן חוטם ופה" .אלא שקבל אור האוזן בריחוקרט ,רק
לאחר שהגיעו ל"שבולת הזקן" ,ולכן היה בכתר רק קצת פגםריריא.
כלי החכמה והבינהריב ,קבלו רק "הארת אור האוזן" ו"עצמות אור החוטם והפה" ,ולכן היה ביטול
z
רט .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -לקיחת אור האוזן הינה שמיעת קול הצדיק ,ולכן מי ששומע בקול
הצדיק ממש ,כמעט ואין לו שבירה ,ומי שמסתובב אצל הצדיק אבל איננו מקבל דבריו בשלימות יש לו קצת שבירה,
ואילו מי שמתרחק לגמקי מהצדיק ,אזי יש לו שבירה אמיתית ח"ו.
רי .העמק דבר -כידוע שנאמר באצילות "לא יגורך רע" ,משא"כ מעולמות בריאה ולמטה יש בחינה של רע .בריאה
הינה מלשון "לבר" ,לשון חוץ .וא"כ מובן שבאצילות שהינה הפנימיות אין בה הבחנה של רע ושבירה ,רק בבריאה
ולמטה שהינה לשון "חוץ" בו ניכרת הבחנה של רע ושבירה .א"כ שנמצא שהפנימיות לעולם לא נשברה ,רק החיצוניות.
כי הפנימיות הינה בחינה למעלה מטעם ודעת ,שהינה "נקודת העצם" שאיננה בלבושי מוחין וטעם ודעת .משא"כ
ה"לבר" ,בחינת עולם הבריאה עולם המוחין ,הינה בחינת של תפיסת השגה ,ולכן מתקיימת בו שבירה.
ובזה יובן שהרי "הכתר" בכללות הינו כנגד עולם האצילות .ולכן כמו שבאצילות אין שבירה כן בכתר אין שבירה .אלא
שבכתר ישנו גופא יש "שורש" לספירות התחתונות ,ושורשם בנה"י שבו הנקראים "לבר מגופא" )úåìéöàä êøòáù ì"ø
,(é"äð úðéçá åðéä åáù øáìäוכשם שמבריאה ולמטה שהוא בחינת לבר ישנה בחינה של שבירה ,כמו כן הנה"י דכתר
שהינו שורש ה"לבר" ,אף שאין בו שבירה כי הינו בבחינת "מאין תמצא" ,אבל בעצם היותו שורש דשורש להשגה,
לכן הוגדר בו פגם .כי "החכמה מאין תמצא" ,ר"ל נקודת האין עצמה הינה בלתי מושג ,והחכמה הינה מושגת )úðéçá
" ,("úéùò äîëçá íìåëלכן "באין" עצמו אינו שייך שבירה ,כי "האין" הינו בסוד נקודה בלתי מושגת ובלתי נשברת.
אבל מצד שמקור ההשגה הינה מהאין ,על אף שאינו מושג כלל ,ואין לנו תפיסה כיצד מקור ההשגה הינו מן האין,
עצם הדבר שמכח האין אנו מגיעים להשגה ,הרי שהאין יש לו שורש התפשטות ל"בר" ,והינו שורש להשגה ,ולכן יובן
שעצם "שורש התפשטות זו" הינה "הנה"י של הכתר שנפגם".
ריא .בדרך העבודה הנקראת "אליבא דנפשיה" -דע שכל אור שנכנס הינו בחינת "נשמה פנימית" המתלבשת ב"צלם"
שהינו המומצע בינו לבין הכלי ,ושניהם יחד נכנסים לכלי שהינו הגוף .ואי אפשר לאור להכנס לכלי בלי "ממוצע" זה.
ולכן ,כאשר נכנסים מוחין מתוך א"א כל הכלי של או"א צריך שיהיה להם "ממוצע של צלם" ,שהינו "אחורי נה"י
דא"א" .ולכן כאשר אחורי המוחין של או"א שנפלו ,נחשב כמעט פגם גם באריך ,כיון שאחורי הנה"י שלו הינם הצלם
של המוחין שנפלו ,וא"כ שנפלו אחורי או"א נפל גם כן הצלם הזה.
ודע אליבא דנפשך ,שכאשר האדם רח"ל חוטא ,אזי נגרם שאותם רגשות האהבה והיראה והדבקות שבו "מתכסים",
ואינו מרגיש אותם ,וזהו הנקרא שזו"ן נשברים פנים ואחור .ואילו שאדם חוטא רח"ל אזי נסתם לו מעט המוחין,
אבל עדיין מסוגל ללמוד ,ולכן זוהי "נפילה דאחורי או"א" ולא שבירה פנים ואחור כדוגמת זו"ן .וכן לעיתים האדם
פוגם רח"ל ,ובכך נפגמת לו מעט נקודת ה"רצון" לעבודת את ה' יתברך ,אבל וודאי שעדיין יש לו רצון עז וחזק
לעבודת את ה' יתברך .אולם "פגם דק" זה ברצון נקרא בחינת "פגם בנה"י דנה"י דכתר".
ותבין ביתר עמקות ,שכל נפילה ושבירה הינה רק מצד ההשפעה שבחוץ ,ר"ל עיקר מה שמפיל את האדם הינה סביבתו,
דהיינו הבושה שהינו מרגיש כלפי "אינשי דעלמא" .אבל מצד הפנימיות שבו ,אינו נופל באמת .ולכן תבין מדוע בז'
מלכים היתה שבירה ,כי הינם עניין החיצוניות וההתגלות .אמנם ככל שהנקודה הינה יותר פנימית ,אזי ישנו פחות פגם,
וממילא באו"א הפגם מכונה בשם "נפילה" ,ובא"א אינו אלא פגם דק ,כי בפנימיות האדם מקושר הוא לבורא יתברך,
אלא שהפגם הינו רק מצד "החיצוניות" שבו הנקראת "רוח שטות".
ריב .דעת רבותינו המפרשים -כותב רבינו האריז"ל ) (á"ô 'ç øòù íééç õòוז"ל" :ואבא לוקח מאור החוטם ,ואמא
מאור הפה".
יוצא אפוא שיש להבחין בין מה שקיבל אבא אשר קיבל "אור החוטם" ,ונכלל בו "אור הפה" ,ואילו אמא קיבלה רק
מ"אור הפה" ולא מ"אור החוטם" .וא"כ הקשה השפת אמת ) ,(éë ä"ãשהיה מן הראוי ,שיהיה חילוק בענין "הביטול"
