Page 249 - 1901-MOZESON-NIV-SFATAIM.1901-MOPZESON-NIV-SFATAIM.1A
P. 249

‫ניב שפתים ‪ y‬קבלת רבינו הרש"ש זי"ע רכא‬

‫ובסידור הרש"ש זיע"א באו בהרחבה‪ ,‬כי מהרמז הנזכר השכיל להביא כל דבר אל מקורו ושורשו‪,‬‬
             ‫וזה פשוט לכל עובדי ה' בכוונה דנהירין להו כל דברי הרש"ש זיע"א בטעמו ונימוקו"‪.‬‬

‫סוד הדברים‪ ,‬הינם דברי רבינו האריז"לי וז"ל‪" :‬כי החסידים הראשונים לא היו צריכים רק לומר פסוק‬
‫הראשון שמע ישראל וכו'‪ ,‬דסגי להו בחד פסוקי דרחמי‪ ,‬אבל עתה אנחנו בדורות האחרונים‪ ,‬הלוואי‬

                                 ‫שנפרט כל פרטי הכוונות והיחוד כדי שנוכל לגרום הזווג העליון‪.‬‬

‫ויובן מדבריו הקדושים‪ ,‬שלמיעוט ערכם של הדורות האחרונים‪ ,‬יש להסביר ולהרחיב כל פרט בפרט‬
              ‫בנושא הכוונות ודרך היחוד‪ ,‬ואולי וכולי האי נזכה לעורר היחוד העליון על מתכונתו‪.‬‬

‫לכן בא "אור השמש הגדול"‪ ,‬הלא הוא רבינו הרש"ש זיע"א‪ ,‬אשר גילה אופן פרטות הכוונות בפרטות‬
                                            ‫אחר פרטות‪ ,‬מכל אשר העלים וסתם רבינו האריז"ל‪.‬‬

‫ובזה תבין מדוע רבינו הרש"ש זי"ע‪ ,‬הפליא לעשות בענין פרטות הדברים‪ ,‬ואדרבא אין היתה כוונתו‬
‫לרבות הפרטות‪ ,‬ולחלק ולהפריד כל דבר מרעהו בלבד‪ ,‬אלא עיקר תכלית כוונתו הינה שעל ידי‬
‫החלוקה והפרטות‪ ,‬תוכל להבין "יופי ושלימות הבניין בכללות"‪ ,‬ר"ל שעל פי הקדמותיו הנפלאות‬
‫תבין איך כל הפרטים מתחברים ומתאגדים כאגודה אחת‪ ,‬עד שמבין כולם נוצר "בניין מפואר"‪,‬‬
‫דריבוי הפרטים הינם המהווים את חיבור הבנין הכללי‪ ,‬והפרטים צריכים אל הכלל‪ ,‬והכלל צריך‬

                                                              ‫אליהם‪ ,‬כי הא בלא הא לא קיימא‪.‬‬

‫ופה תבין דברי רבינו האריז"ל ז"ל "אליבא דנפשך" כי הכלל והפרט שוים לגמרי‪ ,‬והוא רמז לסוד‬
                                   ‫"הפרצוף" יא המובא בתורת רבינו האריז"ל ורבינו הרש"ש זי"ע‪.‬‬

                                                  ‫‪z‬‬

                                                                         ‫י‪ .‬שער הכוונות )דרושי הלילה דרוש ג'(‪.‬‬
‫יא‪ .‬שלימות הפרצוף הינו בהיותו כלול מרמ"ח איברים ושס"ה גידים‪ ,‬וכולם קשורים ואחוזים כחטיבה אחת הנקראת‬
‫פרצוף‪ .‬מהות הפרצוף הינה חיבור פרטים באופן שמצד אחד ישמש כל פרט לעצמו בהיותו כלל בפרטותו מכל הפרטים‪,‬‬
‫עד שבערך זה יהווה כל פרט כדבר שלפ הנדרש לעצמו מבלי צורך לזולתו‪ .‬ומאידך ישמש כל פרט כחלק אחד לבן‬
‫מתוך כללות הבנין עד שבערך זה יהיה כל פרט צריך לחברו וגם משלים לחברו‪ ,‬וחברו צריך אליו ומשלים אותו‪ ,‬כי‬
‫הוא לבדו בלתי היות חברו עמו‪ ,‬אין לו קיום‪ ,‬ועל דרך זה חברו לבדו בלתי היות הוא עמו אין לו קיום‪ .‬ומכאן תבין‬
‫הכלל "מן הכלל אל הפרט"‪ ,‬ומן "הפרט אל הכלל"‪ ,‬ר"ל כי שלמות הבנין תלויה בצירוף כל הפרטים דייקא‪ ,‬כי הכלל‬
‫צריך אל הפרט‪ ,‬והפרט צריך אל הכלל‪ .‬ובזאת תבין תורת רבינו הרש"ש זי"ע‪ ,‬אשר מבלעדיו היינו חסרים מן "החכמה"‪,‬‬
‫וזאת משום כי בהכרח שימצא להם "שורש אחד" שכולם אחוזים בו‪ .‬וכן מצאנו גדולי עולם כדוגמת הרמח"ל זי"ע‪,‬‬
‫שזכה לסדר כללים על פי דרכו‪ ,‬כלשונו )מאמר הויכוח אות ע"ח הובא בשער רמח"ל עמוד ס"ד( וז"ל‪" :‬אלמלי הייתי‬
‫רוצה לקחת כל מה שאמר הרב הקדוש האריז"ל‪ ,‬הייתי מאריך הרבה‪ ,‬ולא הייתי מעמידך על ידיעה ברורה‪ ,‬כי היתה‬
‫רבה עליך המשא‪ ,‬ולא היית רואה סוף לדברים‪ .‬אבל זה פשוט שיש לכל חכמה שורש וענפים‪ ,‬ואני השורש לקחתי‬
‫והענפים הנחתי‪ ,‬כי אחר שידעת השרשים‪ ,‬כל הענפים התלויים בהם כשתמצאם בדברי המקובלים תבינם‪ .‬אך אם הייתי‬

                 ‫מניח אחד מן השרשים‪ ,‬אחר כך כשהיה נמצא לך דרוש אחד בנוי עליו‪ ,‬לא היית מבין אותו כלל"‪.‬‬
‫והוסיף במקום אחר )דעת ותבונות סימן פ"ג( וז"ל‪" :‬זה פשוט ודאי אין פרטים שאין עליהם כללים‪ ,‬ומה שהפרטים‬

    ‫מייגעים הדעת לקבצם‪ ,‬הכללים נוחים הם אליו לקבל אותם‪ ,‬על כן אחר כללים צריך לרדוף‪ ,‬ולא אחר הפרטים"‪.‬‬
‫ומכאן יובן תורת מרן הרש"ש זי"ע‪ ,‬שלא לבד שלקח השורשים ללמדם‪ ,‬אלא עוד גילה אופן סדר תהלוכות כל הפרטים‪,‬‬
‫והרכיבם וייחדם זה בזה‪ ,‬ועשאם לתורה אחת ממש‪ ,‬בעמקות נפלא ונורא מאוד מאוד‪ ,‬ובכך נראה שלא הניח ידו‬
‫הקדושה‪ ,‬ואחז לייסד תורה מראה ועד סופה‪ , ,‬עם כל הפרטים הכלולים בה‪ ,‬וגם להראות כיצד הפרטים מתייחסים אל‬

                                                             ‫הכלל‪ ,‬באופן שהכל נדרש כדרוש אחד‪ ,‬בסוד הפרצוף‪.‬‬
   244   245   246   247   248   249   250   251   252   253   254