Page 273 - 9322

‫המורדת — אל החופש בברלין ‪|273‬‬

‫"הרגע יצאתי מהארכיון במינכן אחרי פגישה עם ראש המכון‪ ,‬ואת‬
‫לא תאמיני מה הוא הצליח לשלוף בשבילי‪ ,‬דבורה‪ .‬האמת היא שאני‬

‫די בשוק‪ .‬איזה סיפור מדהים‪"...‬‬
‫יכולתי לשמוע אותו צועק ברוח ובגשם אל תוך הטלפון הנייד‪,‬‬

‫קולו רועד מהתרגשות‪.‬‬
‫"אני לא מבינה! איזה סיפור‪ ,‬מוריס?" הנסיקה הפתאומית בקולי‬
‫משכה אליי את מבטה של חברתי‪ .‬החזרתי לה מבט שאומר‪ ,‬אין לי‬

‫מושג‪.‬‬
‫מוריס נכנס למכונית שלו וסגר את הדלת‪ ,‬ועכשיו היה קולו שקט‬

‫וברור יותר‪.‬‬
‫"אז תשמעי‪ ,‬דבורה‪ ,‬הסיבה שבתעודת הלידה של סבא־רבא שלך‬
‫לא מופיע אבא‪ ,‬או שלא מופיע בעל בתעודה של רגינה‪ ,‬היא שלא היה‬

‫בעל‪ .‬סבא־רבא שלך היה ילד מחוץ לנישואים‪".‬‬
‫שאפתי אוויר בחדות‪ .‬זאת כשלעצמה היתה חדשה מרעישה‪ .‬ילד‬
‫מחוץ לנישואים היה דבר שלא יעלה על הדעת בקהילה שלי‪ ,‬והיתה‬
‫לנו מילה מיוחדת לזה‪ :‬ממזר‪ .‬טכנית‪ ,‬המונח נוגע רק לילדים הנולדים‬
‫בעקבות מערכת יחסים אסורה‪ ,‬ובמובן הרחב של המילה זה לא היה‬
‫המקרה (על פי פרשנות תנ"כית מחמירה‪ ,‬אישה יהודייה לא נשואה‪,‬‬
‫כל עוד אין מדובר בגילוי עריות‪ ,‬לא יכולה להוליד ממזר)‪ ,‬אבל‬
‫כמובן‪ ,‬בקהילה שלי לקחו את הפרשנות הזאת הרבה יותר רחוק‪ .‬ממזר‬
‫היה הדבר הכי גרוע שיכולת להיות‪ ,‬כי המשמעות היתה נידוי מוחלט‬
‫מעם ישראל‪ ,‬שלו ושל כל צאצאיו‪ .‬ממזרים היו יכולים להתחתן‬
‫רק עם ממזרים אחרים‪ ,‬אבל הטומאה היתה עוברת בירושה במשך‬
‫עשרה דורות‪ ,‬כלומר בעיקרו של דבר‪ ,‬עד קץ הדורות‪ .‬בקהילה שלי‬
‫הוזהרתי כאישה‪ ,‬שאם לא אשמור על חוקי הנידה במסגרת הנישואים‬
‫בדקדקנות הכמעט־בלתי־אפשרית שנדרשה ממני‪ ,‬ילדיי שלי עלולים‬
‫להיות מסווגים כממזרים‪ ,‬גם אם טכנית הייתי נשואה על פי ההלכה‪.‬‬
‫האיום הזה עבד‪ ,‬כי מדובר בגורל הנורא ביותר שאישה מסוגלת לדמיין‬
‫לילדיה‪ ,‬אות נצחי של טומאה‪ .‬אם גם גורל הנשמה נגזר מכך ואם לא‪,‬‬
‫לא היה שום ספק שהסטיגמה המתקשרת לקצה קצהו של ספק המוטל‬
‫בטוהרת לידתו של אדם עלולה לדבוק לא רק בו ובחייו‪ ,‬אלא גם בחיי‬