Page 268 - 9322
P. 268
268דבורה פלדמן|
יכולתי לדעת שהיה זה מקרה קלאסי של העברה שדור שלם כבר נאלץ
להתמודד עמו; כל שידעתי הוא שמאחר שאני אוהבת את האישה
הזאת ,עליי לשאת את הכאב שהיא אינה מסוגלת אפילו להכיר בו,
ולשאת בנטל עבורה.
אהבתי את סבתי עכשיו יותר מתמיד ,משחוויתי את האובדן הפיזי של
נוכחותה ,ונאמנותי לזכרה תבעה ממני לשמר את גחלת סבלה בלבי
שלי .איך אוכל להרגיע אי־פעם את הילדה ההיסטרית שבי ,אם אין
בידי לשכנע אותה שהיא חיה היום בעולם שהנאצים מוקעים ונענשים
בו?
זמן רב אחרי המשפט הרגשתי גרוע יותר .חשבתי שבגדתי ברוחה
של סבתי ,שעדיין היתה בי; הרגשתי כאילו היא מתפתלת בייסורים
בקרבי .בלילה הייתי מתעוררת בבהלה .איכזבתי אותה .לא עמדתי
במשימה לדאוג לה לצדק; לא עמדתי במשימה לתקן את המצב.
ההשפלה שחוותה נחוגה ממש לנגד עיניי ,ואני נאלצתי לחיות עם
העובדה הזאת .זה היה קשה מנשוא.
עברה כמעט שנה שבמהלכה ניסיתי ללמד את עצמי לחיות בנוחות
בעולם שחלקתי עם אנשים שחוגגים את סבלה של סבתי .ניסיתי להבין
איך התהווה עולם כזה .אמרתי לעצמי שסבלי אינו פותר דבר ,שהדרך
היחידה למצוא איזון היא להשתחרר מן הנטל שנשאתי זמן רב כל כך.
הייתי צריכה להרפות ממנו.
בעזרתם של חברים אוהבים ועיר שעוררה בי השראה יותר
מש ִהשחיתה ,לימדתי אפוא את עצמי אט־אט להרגיע את הלמות
לבי כל אימת ששמעתי את אוצר המילים המכוער של האנטישמיות.
נשמתי עמוק כשמצאתי את עצמי עומדת עם מרסל ֶזך בתור לקופה
בחנות אופניים בברלין .אמרתי לעצמי שייסוריי אינם משפרים את
המצב .קלטתי שהתגובה החכמה ביותר היא שלווה גמורה ונטולת
פחד; היעדר הפגיע ּות מצדי יהיה הצדק המושלם.
בדיוק כשחשבתי שהצלחתי לכבות סופית את האש ההיא ,התיק עלה
לערכאה גבוהה יותר ,וב־ 7בנובמבר 2016נכחתי פעם נוספת בדיונים,
