Page 270 - 9322
P. 270
270דבורה פלדמן|
עומדים לסגור את התיק .הייתי מאוכזבת ,אבל הרגשתי שהעניין מצוי
מחוץ לידיי .כמובן ,המשמעות היתה שאצטרך להתייצב כל שנה
ב ָאא ּוס ֶלנ ֶדר ֶּב ֶהר ֶדה ,שאצטרך לחיות עם אי־הוודאות וחוסר הביטחון
התמידיים שנלווים למעמד של תושבות זמנית ותהליך בקשתה ,אבל
אינספור אנשים אחרים עושים זאת גם הם ,ובסופו של דבר תמיד
קיימת האפשרות להתחתן ,בלתי מושכת ככל שתהיה .ידעתי שאשאר,
יצריך הדבר אשר יצריך; השאלה היתה רק ,באיזה מחיר?
אבל כל מי שסיפרתי לו על הדחייה ,עודד אותי להיאבק בה .אלא
שלא היה לי מושג איך; לא ידעתי אילו צעדים לנקוט .הקונסוליה בניו
יורק לא סייעה בידי ויעצה לי להשלים עם ההחלטה .כשהודעתי על
כך למו"ל הגרמני שלי ,הוא מיד התקשר לאחד מחבריו רבי־ההשפעה
והסביר את מצבי" .את צריכה עורך דין ",אמר האיש ומיהר לקשר
אותי עם אחד .שמו היה מוריס ֶלה ֶנר ,משפטן שגר במינכן .היה לו
ניסיון רב עם החוק המסוים שניסיתי לגייס לטובתי ,והוא הסכים לטפל
בעניין שלי פרו־בונו ,אף על פי שכפי שיידע אותי ,הדברים האלה
יכולים להיגרר לפעמים שנים .בתחילה מדובר בסך הכול בחתימה
על ייפוי כוח ובשליחת מכתב למשרד לבקש ארכה .זה ייתן לנו זמן
לערוך את המחקר הנוסף הנחוץ ,הוא הסביר.
מאחר שכבר תוכנן לי סיור מכירות בערים הגדולות מיד לאחר
צאתו לאור של "המורדת" בגרמנית ,מוריס הציע שניפגש לעבור על
הפרטים אחרי ההקראה שלי במינכן ,שהיתה עתידה להיערך במרכז
התרבות היהודי .הוא אמר שהוא כבר מצפה להיפגש וללמוד פרטים
נוספים על הסיפור שלי; הוא אמר שכעורך דין ,תמיד נחמד שיש תיק
שאינו עוסק רק בפרטים הטכניים היבשים ,אלא במשהו חי ונושם,
שיש לו עניין אישי בתוצאותיו.
באמצע אפריל נסעתי למינכן ברכבת ביום גשום וקר ,ויצאתי אל
העיר העתיקה במרחק קצר בלבד ממרכז התרבות ,שבו כוחות אבטחה
ישראליים שכורים העבירו אותנו דרך גלאי מתכות .תהיתי בקול מדוע
אין פשוט שוטרים בחוץ כמו בבתי הכנסת בברלין ,אבל אלן ,מנהלת
המרכז ,הסבירה לנו שרמת האיומים גבוהה הרבה יותר מכפי שרוב