Page 272 - 9322
P. 272
272דבורה פלדמן|
ניסיון בדברים האלה; אני יודע לאן ללכת עם המידע הזה .בקרוב
מאוד הכול יתבהר".
שאר היושבים לשולחן שעקבו אחרי השיחה הצטרפו גם הם" .כן,
תאמיני לי ,הקהילה הזאת לא תאכזב אותך ",הוסיפה אישה וקרצה לי.
"לא נשקוט עד שנמצא תשובות".
חברתה חייכה אליי בטוב לב" .יש לך מזל שהמשפחה שלך באה
מבוואריה ,כי היהודים הבווארים הם הכי נחמדים ומועילים .אנחנו
נעזור לך כאילו המשפחה שלך היא המשפחה שלנו".
למחרת ,בדרכי בחזרה לברלין ,הייתי מלאה מין התרגשות
מסתורית שכבר היתה מוכרת לי בשלב זה ,התחושה שמשהו גדול
מיתמר באופק והולך וקרב במהירות.
אחרי שמוריס הגיש בקשה לארכה ,התיק הועבר ל ִמנהל הסנאט,
אולי כתגובה על מעורבותו של יועץ משפטי ,אבל לא יכולתי להיות
בטוחה בכך ,מאחר שאף על פי שעורך הדין שלי ניהל איתי שיחות
טלפון רבות על התהליך ,לא פעם הרגשתי מבולבלת ומוצפת מתיאורי
החוקים השונים והשימוש בגרמנית משפטית .בשבועות שבאו לאחר
מכן כמעט לא חשבתי עוד על העניין ,כי עמוק בפנים כבר השלמתי
עם הכישלון כדי להימנע מאכזבה ,ונוכחותו של מוריס לצדי היתה
לפרק זמן מסוים לא יותר מהשקעת מאמצים נאותים ,דרך לומר
לעצמי שאני עדיין מנסה ,בלי להקדיש לדבר אנרגיה רגשית רבה מדי.
תוכלו לדמיין אפוא את תדהמתי בהגיע שיחת הטלפון הגורלית,
זו שמפניה הזהרתי אתכם בתחילת הסיפור הזה .אני זוכרת שישבתי
בבית קפה עם ֵאם נוספת מבית הספר של בני שגרה באזור ושוחחנו
על פרויקטים עתידיים שרצינו לעבוד עליהם יחד ,כשהטלפון שלי
רטט ,ושמו של מוריס הופיע על המסך .ביקשתי סליחה כדי לענות
בהנחה שהוא זקוק לפיסת מידע קטנה ,ושהשיחה תסתיים במהרה.
"דבורה ",הוא צעק אל תוך הטלפון כשעניתי" .יש לי צמרמורת
בכל הגוף .אני בקושי מסוגל להאמין .בכל שנותיי כעורך דין מעולם
לא חוויתי דבר כזה".
לא הבנתי מה קורה" .מה קרה?" שאלתי.
