Page 271 - 9322
P. 271
המורדת — אל החופש בברלין |271
האנשים קולטים .הבעיה היא שאם האיומים הבלתי פוסקים יפורסמו
ברבים ,אלן חששה שהפחד ימנע מאנשים להגיע בכלל למרכז .אז
הפתרון היה לשכור כוחות אבטחה פרטיים ומאומנים־היטב מישראל
ולשדרג את מערכת האבטחה כולה.
האולם היה מלא באותו הערב ,ואחרי ההקראה רבים הצטרפו
אלינו לשולחן הארוך שאלן הזמינה במסעדה ,ובהם עורך הדין החדש
שלי ,מוריס להנר .ישבנו באחד מקצות השולחן ,וסיפרתי לו את
המעט הידוע לי על הצד של אמי במשפחה; אלן הקשיבה בתשומת
לב .בשלב מסוים היא זינקה ממקומה כאילו חוותה התגלות.
"אני הולכת לבדוק את הארכיונים במשרד שלי ברגע זה ",היא
אמרה" .אם הם חיו במינכן ,אין שום אפשרות שאין להם לפחות ֵזכר
כלשהו באוסף הדיגיטלי שלי ".היא מיהרה אל אזור המשרדים החשוך
שעה שאנחנו שקענו במנות העיקריות.
כעבור עשר דקות היא חזרה עם ערימת דפים שהודפסו זה עתה
והניחה אותם על השולחן בין מוריס וביני.
"מצאתי אותם!" היא הכריזה בחדוות ניצחון" .ידעתי שאמצא".
ואכן ,היא הדפיסה ערך על רגינה שפילמן ובנה גוסטב ,אבל
המידע ה ָזמין היה מוגבל לעומת הערכים שהופיעו לפניו ואחריו.
הוא תיאר את המעבר שלה לאזור מינכן ב־ 1895ואת העובדה שילדה
ב־ 1897בן ,שבהמשך היגר לאנגליה .הופיעה בו רשימה ארוכה של
כתובות שכנראה הם גרו בהן יחד ,כתובות שנמצאו כולן במרחק קצר
למדי מהבניין שבו נמצאנו ברגע זה ,כפי שהסביר לי מוריס ,ברובע
היהודי לשעבר בעיר העתיקה .המידע הנוסף היחיד שהופיע הוא
שנראה כי רגינה ניהלה בביתה חנות למוצרי מזון יבשים כדי לפרנס
את משפחתה.
זאת היתה בהחלט תעלומה — שהרשומה לא הכילה שום מידע
על בעל ,הורים ,ילדים נוספים או כל קרובי משפחה שהם .בעיניי היה
מוזר במיוחד שעברה דירה פעמים רבות כל כך ובתחום אזור קטן כל
כך ,כאילו התקשתה מאוד להתמקם .מוריס קרא את הבלבול על פניי
וטפח על ידי.
"אל תדאגי ,דבורה!" הוא קרא" .זאת התחלה מעולה .יש לי המון
