Page 267 - 9322
P. 267
המורדת — אל החופש בברלין |267
אני זוכרת שבאחד מביקוריי החשאיים בספרייה בילדותי ,נתקלתי
בספר .תחילה חשבתי שמדובר בספרות בדיונית ,אבל לקראת הסוף,
כשהגיבורה המתבגרת מגורשת למחנה ריכוז ששמו ברגן־בלזן ,אני
זוכרת איך ירדה עליי לאיטה ההבנה שכנראה מדובר בסיפור אמיתי.
הכרתי את המקום ,שמעתי עליו בעבר ,משום שסבתי היתה שם
באותה תקופה מיתית קדומה הקרויה "לפ ֵני" .לפני אמריקה ,לפני
הסאטמרים ,לפ ֵני.
ביום שבו גיליתי את אנה פרנק ,קלטתי שכל הזוועות וההשפלות
שקראתי עליהן זה עתה היו אמיתיות ,ולא זו בלבד ,אלא שקרו למישהי
שהכרתי ,מישהי שאהבתי יותר מכל אדם אחר בעולם .אפשר שבגלל
גילי הצעיר לא הייתי מסוגלת להתמודד עם המידע הזה.
עד שחזרתי הביתה מהספרייה ,כבר התייפחתי .מטבע הדברים,
סבתי הזדרזה לצאת מהמטבח לבדוק מה קרה .היא הלכה אחריי כל
הדרך לחדרי ,משוכנעת שתוכל לתקן את המצב כפי שתיקנה תמיד,
בשוקו חם ויד מרגיעה ,רק שהפעם הזו היתה שונה.
בסופו של דבר פתחתי לה את הדלת והתוודיתי על האמת .קראתי
ספר אסור ,ראיתי אותו ולא הייתי מסוגלת לעמוד בפיתוי .הספר סיפר
את סיפור החיים שחייתה לפני שנהייתה הבאבע שהכרתי ,ועכשיו,
משהיה ברשותי כל המידע הזה ,לא ידעתי איך להמשיך לחיות ,כי
הצער שהרגשתי היה עמוק כל כך ,שללא ספק הוא עתיד להכחיד אותי.
רציתי שסבתי תספר לי משהו כדי שאוכל לתקן את המצב בראשי,
כדי שאוכל לשים את המידע במקומו הראוי במוחי ולהמשיך לתפקד
בצורה נורמלית ,משהו שהייתי בטוחה שסיפרה לעצמה כדי שתוכל
להמשיך בחייה .אבל הפעם סבתי לא הציעה שום מילים מרגיעות.
היא החווירה וכמו הצטמקה ונעלמה לי .שתיקתה היתה גדולה מכל
מה שחוויתי מימיי; היא היתה תהום שנפערה בחלל בינינו.
הרגשתי בועת כאב בחזה העליון ,ממש מתחת לגרון .היא נפנתה
מעליי ,באותן פנים לבנות־לבנות ,וידעתי ,בלי שהיתה צריכה לומר
זאת ,שלעולם לא נדבר על כך שוב .הכאב בגרוני הותיר צלקת
שעתידה לכאוב שוב ושוב לאורך השנים ,כי באותו היום ,אף שלא
ידעתי זאת בשעתי ,קיבלתי את סבלה של סבתי כמ ֹשא האישי שלי .לא
