Page 262 - 9322

‫‪ 262‬דבורה פלדמן|‬

‫מתוך חשש מפני ההשלכות הפיזיות‪ ,‬אבל הם אפילו נוטים להימנע‬
‫מלהביע את דעתם מרחוק‪ ,‬כי מי יכול לערוב לביטחונם? הרוע עדיין‬
‫מושל בדרכי טרור בדיוק כפי שעשה לפני כל אותן שנים‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬כל‬
‫היתר‪ ,‬עדיין משועבדים כהלכה‪ ,‬אף על פי שקשה להודות בזה‪ .‬אנו‬
‫נסוגים אל הבועה שלנו ומביעים זעם ותרעומת‪ ,‬אבל בסופו של דבר‬
‫לאף אחד שאני מכירה‪ ,‬ואולי אפילו לא לי‪ ,‬אין את האומץ להראות‬
‫לאנשים האלה‪ ,‬שהם אינם יכולים לצאת פטורים מעונש עם מסר‬
‫השנאה הרצחנית שלהם‪ .‬או שמא לי יהיה? האם פשוט אמשיך לשתוק‬

‫ברקע‪ ,‬מפני שכך בטוח יותר?‬

‫מראה הקעקוע ההוא העתיק את נשמתי‪ .‬הוא ניפץ את האשליה‬
‫שהתחלתי לחיות לאורה‪ ,‬כלומר שגרמניה היא מדינה שרוב האנשים‬
‫בה מוקיעים קיצוני ּות מהימין לאחר שהתמודדו עם עברם ולמדו‬
‫ממנו‪ .‬מטבע הדברים הוקל לי לגלות‪ ,‬שנפתחה חקירה שהובילה‬
‫להגשת תלונה‪ .‬עקבתי באדיקות אחר החדשות‪ .‬אחרים היו פסימיים‬
‫— הם הזהירו אותי ש ַאנ ַציי ֶגה‪ ,‬תלונה‪ ,‬עדיין אינה כתב אישום‪ .‬היתה‬
‫מידת מה של הפתעה אפוא כשאכן הוגש כתב אישום‪ ,‬והוכרז על‬

‫משפט מזורז‪.‬‬
‫מאחר שהייתי עדה לסיפור מתחילתו‪ ,‬חשתי צורך לנכוח בדיונים‬
‫המשפטיים‪ .‬ביקשתי מעיתון יהודי בגרמניה לנפק לי תעודת עיתונאי‬
‫כדי שאוכל להשיג מושב באולם בית המשפט ב־‪ 22‬בדצמבר‪ ,‬חודש‬
‫אחד בדיוק לאחר שמרסל הציג לראווה את ה ּבָרא ּו ֶנן ֶש ֶּפק (השומן‬
‫החום) שלו‪ ,‬כפי שכינוהו בכותרות‪ .‬בבוקר המשפט יאן ליווה אותי‬
‫לאס־באן‪" .‬תנסי לא להשתגע‪ ",‬הוא אמר‪ .‬הוא ידע על החלומות‬

‫שרדפו אותי בשבועות האחרונים‪.‬‬
‫בילדותי היה לי חלום חוזר‪ ,‬שבו עמדתי בתור עם סבתי באושוויץ‪.‬‬
‫התקדמנו לאיטנו לעבר החזית‪ ,‬והפחד שחשתי הלך וגאה‪ ,‬שכן רגע‬
‫הפרידה שידעתי שצפויה לי הלך והתקרב‪ .‬כשהגענו לבסוף לראש‬
‫התור‪ ,‬הגבר חסר־הפנים שחיכה שם תמיד הפנה את סבתי‪ ,‬ביד נתונה‬
‫בכפפה לבנה‪ ,‬ימינה‪ ,‬ואותי שמאלה‪ ,‬וראיתי את סבתי נעלמת אל‬
‫העתיד המצפה לה שעה שאני נותרתי משותקת‪ .‬היה ברור לי שהיא‬