Page 260 - 9322
P. 260
260דבורה פלדמן|
גבו מביע תמיכה ברצח העם שבמסגרתו חוסלו כל קרובי משפחתה
של סבתי ,אפשר בהחלט שהרגשתי הכי קטנה וחסרת אונים שהרגשתי
מימיי.
אני חושבת שהפחדתי את יאן ביום ההוא .אני חושבת שעומק
רגשותיי הפחיד אותו .אני חושבת שהוא הניח שאני עלולה לעשות
בעטיים דברים לא רציונליים בעליל .פרצה בינינו מריבה אז .הוא
צעק ,אמר דברים שהוא עתיד להתחרט עליהם ,וראיתי את הפחד
(פחד ממני!) בעיניו .ישבנו עם ילדינו לאכול צהריים במרחק שני
שולחנות בלבד מהאיש הזה ו ֶחבר בריוניו ,כולם מעוטרים כמותו
בעיטים וצלבים ושמשות ,וכשבני שאל אותי מה לא בסדר ,אמרתי לו
פשוט שיש אנשים רעים שמאמינים שהיטלר צדק.
"בסדר ,אמא ,את צריכה פשוט להתעלם מהם!" הוא אמר ונתן לי
את אותה העצה ששמע אותי נותנת בנוגע לבריונים בחצר בית הספר.
הסתכלתי עליו ותהיתי בכאב איזה מין שיעור לימדתי אותו באותו
יום ,על התעמתות עם רוע במקום להסיט את המבט .נאנחתי והינהנתי
ודחפתי את האוכל במעגלים על צלחתי.
"זה הוא?" שאל אותי יאן מאוחר יותר בספקנות והראה לי תצלום
של גבר רך־פנים ,המחייך חיוך מלאכי על רקע גגות עץ וצריחים.
בדיוק נודע לנו שהניאו־נאצי עם הקעקוע של אושוויץ שנתקלנו בו
בבריכה שבוע קודם לכן היה חבר פרלמנט מטעם המפלגה הלאומית
דמוקרטית ,שהיה כינוי תמים־להטעות למפלגה הנאצית בגרמניה
שלאחר המלחמה; ויאן ניסה לאתר ,באמצעות חיפוש ברשימות
האזוריות של המפלגה ,את שמו וזהותו של האיש המדובר .והוא אכן
ניצב שם ,בלי ספק ,בתצלום שיאן הראה לי ,נראה בלתי מזיק ,מתוק
אפילו.
עד אז כבר נרגעתי .כבר כמעט יכולנו להתלוצץ על זה .כעבור זמן
קצר הופיעה התמונה בכל העיתונים ,מפני שהיה בבריכה ברלינאי
נוסף שוודאי הרגיש מלא זעם כמוני ,אשר ניחן גם באומץ וגם
בצלילות הדעת לצלם אותו ולהעלות את התמונה לפייסבוק ,בתוספת
הכיתוב" :לאנשים כאלה מותר להסתובב במנוחה באורניינבורג"...
