Page 257 - 9322
P. 257
המורדת — אל החופש בברלין |257
ובכל פעם ופעם ,בלי קשר לשאלה אם ידע הפוגע על פגיעתו או לא,
מיהרנו להעניק לו בנדיבות מחילה מוחלטת ,כי כל אחד מאיתנו רצה
להיות ראוי בדיוק לאותו היחס מאלוהים בנוגע לחטאיו שלו נגדו.
שמחנו מאוד לשלם את המחיר הזה :להרפות מטינות ישנות ,לוותר
על התחשבנויות ,למוסס כעסים מ ַא ּכלים .אפשר שהכעסים האלה
חזרו מעת לעת — לכל הפחות ,היו טינות שהתבררו כעיקשות מכפי
שרצינו — אך מימושו העקבי של הריטואל הזה עתיד להוכיח את
עצמו כעוצמתי יותר ,ובעודנו מעניקים מחילה מילולית שוב שוב,
החזרתיות העצימה למעשה את יעילותה ,ולא הפגנו אותה בלבד ,אלא
ממש הרגשנו את המחילה שהבענו בצייתנות רבה כל כך.
עכשיו ,בשוכבי במיטה לצד הגבר הזה ,שהיה ודאי גרמני לא יותר
ולא פחות מכל שאר בני ארצו ,שההיסטוריה והמורשת התרבותית של
משפחתו היו שתיהן ממוצעות ומופתיות לפני ולפנים ,הירהרתי בכך
שיש גם משהו א ּונ ָאא ּוס ֶגש ּפר ֹוכן ,לא מדובר ,בהתחברות שלנו ,שכן
בניגוד למערכת היחסים האחרונה שלי ,לא העברתי אותנו את שבעת
מדורי הגיהינום של דינמיקת הנקמה/כפרה; לא כפיתי עליו לשכך
את אשמתי או לה ֹשביע את תשוקת הנקמה הקדמונית שפיעפעה בי.
לא אילצתי אותו לכפר על תולדות ארצו או על הבחירות והמעשים
של אבותיו .הכוונות הובהרו כשקיבלנו זה את מלוא עצמיותו של
זה; הרגשתי כאילו דילגנו מעל כל התהליך המורכב ברגע אחד בודד,
ועכשיו נחתנו מעברו האחר של החסד.
המושג איבערבעטן היה כל כך מודגש בקהילה שלי ,שנעשה
למונח כללי לכל סוג של הסכמה בלתי סבירה ,דרך לתאר קונפליקטים
וסתירות שנפתרו לא באמצעות השכל אלא באמצעות האמונה .האם
לא היה זה איזה נס מסתורי ,שהתחלתי להרגיש את העצמי שלי לובש
צורה כאן ,ב ָמקום הפחות סביר מכולם ,בנסיבות הפחות סבירות
שבנמצא? לכל אורך הדרך חשבתי שאני מבקשת מחילה מסבתי;
עכשיו קלטתי שרק ניסיתי למחול לעצמי .ניסיתי למצוא דרך להיות
מאושרת למרות הבושה והאשמה והיגון ,ועכשיו הרגשתי כאילו
תפרתי את כולם לבטנתו של בגד אחד ,ומתוך קרבתם ההרמונית זה
לזה ,הרגשות הללו לבשו תכונות אחרות.
