Page 254 - 9322
P. 254
254דבורה פלדמן|
לתהות אם המקומיים בכלל מסוגלים להבין זה את זה .אף על פי שעבר
לברלין כמעט שני עשורים קודם לכן ,עדיין היו לו הזדמנויות רבות
להשתמש בדיאלקט האזוטרי הזה ,שכן עם השנים הוא יצר לעצמו
חוג חברים שמקורו באותו האזור ,והם נפגשו בקביעות זה עם זה
ושקעו ברצף מהיר ובלתי מובחן של מלמולים כל אימת שעשו זאת.
אלא שאני לא התקשיתי כל כך להבינם כפי שהתקשו אולי אחרים ,כי
האירוניה הגדולה היא שהדיאלקט המסוים הזה התהווה בערך באותה
התקופה ובאותו האזור שבהם צמחה היידיש ,ולכן דמה לה הרבה
יותר משציפיתי .אף על פי שאמנם לא יכולתי לדבר במה שנשמע
כמו גרסה מוזרה ומעוותת של שפת אמי ,יכולתי למרבה הפליאה
להבין את כל מה שנאמר .זה היה כאילו מוחי ,בתהליך ההמרה של
יידיש לגרמנית ,בנה לעצמו מין אבן רוזטה לכל הדיאלקטים הסמוכים
כאמצעי להבנת מערכת היחסים שבין השפה העיקרית וילדיה הלא־
חוקיים הרבים .היתה לי גישה מיוחדת במינה לצופן אוניברסלי של
שפות גרמניות; בעיני רוחי יכולתי לפרק מילים לחלקיהן המשותפים
ולדימויים הרלוונטיים ,ויכולתי להריץ רשימת תמורות של שפע
ההגיות והמבנים האפשריים ,ועדיין לזהות כאילו בחוש את הקשרים
בין כל הגרסאות.
ואף על פי כן עד מהרה אני עתידה לגלות ,למרבה פליאתי,
שהיכנשהו לאורך הדרך השפה הראשונה שלי נשמטה מאחיזתי
הרצונית .לא יכולתי עוד לבודד את היידיש גם אם רציתי בכך .שיערתי
שהסיבה נעוצה במידת מה בכך שעברו שנים רבות בלי שדיברתי
בה ,ובמידת מה בכך שבמובן מסוים ,המרתי את שפת ילדותי בשפת
עתידית .לא היתה בי תשוקה לאבד את שפתי הראשונה כשלעצמה,
והסיבה לכך נקשרה בלי ספק לרגשות אשמה וחובה תרבותית; אבל
סיבה אחרת ,בסיסית יותר ,היתה הפחד לאבד איכשהו חלק אינטגרלי
מעצמי תוך כדי התהליך .אילו הייתי מוקפת בתקופה הזאת בדוברי
יידיש אחרים ,העניינים היו עשויים להתפתח באופן שונה; אבל
במצב הנוכחי ,בשעה שהרהיטות שלי בשפה הגרמנית ומידת הנוחות
שחשתי בה הלכו וגדלו ,התחלתי להרגיש כאילו היידיש הולכת
ושוקעת דרך שכבות תודעתי אל תוך החול הטובעני של הזיכרון
