Page 249 - 9322
P. 249
המורדת — אל החופש בברלין |249
ומראות יותר מהאחרות .החורף מעולם לא עטף אותי באפור חסר־
חיים אינסופי כפי שעשתה ברלין ,כשקידמה אותי לשלום בגסות רוח
נודעת לשמצה.
בברלין היה עליי להשלים עם חורף אדיש ובלתי מתחייב ,שאני
עתידה ללמוד שעשוי להתחיל כבר באוקטובר ולהימשך עד מאי .אבל
חלק הארי של הזמן הזה אינו מתאפיין בימים קרים בהירים ומרעננים
אלא בצינה לחה ובאור עמום ,באווירה שהטווח הצר שלה נמתח בין
גשמי ראש־סיכה לערפילים דוקרניים ,שכמו ריחפו באוויר תמידית;
היא התאפיינה במעטה עננים עבה וצפוף ,נו ֵכח־תמיד ,שכמו חבק את
גגות הבניינים והעניק לי את הרושם שכולנו לכודים תחת איזה אוהל
ענקי מחניק .גרוע מכול היה מצב רוחם של האנשים ,דרכם להתקוטט
זה עם זה בתחבורה הציבורית או לגעור זה בזה ברחובות ,דרכם של
פקידי ממשל ועובדי משרדים ציבוריים לרטון ושל מלצריות לגלגל
את עיניהן.
אך טבעי הוא שהחודשים הראשונים שלי בברלין היו מל ֵאי בהלה
כבושה :במידת מה מתוך פחד שקיבלתי החלטה על בסיס ידע לא
מספיק שאולי יש להתחרט עליה ,בשילוב הפחד הנלווה שאצטרך
להודות שאולי זה המצב ,ובמידת מה בגלל ההלם התרבותי שנכנס
למשחק במישורים רבים כל כך .ואז ,בסביבות הזמן שבו התחלתי
להירגע אל תוך החוצץ של קהילתי הקטנה החדשה ,השמש יצאה.
בתחילה רק מעט מדי פעם :אני זוכרת חמישה ימים שטופי שמש
להפליא בפברואר ,שלמרות הקור העברנו אותם בישיבה בחוץ .הסככה
ב"אספרה" היתה מגולגלת פנימה ,והתכנסנו תחת מעילים ושמיכות,
ממש שיכורים משמחה על האור הבוהק ,עד כדי כך שאפילו איני
מסוגלת לזכור שהרגשתי את הקור .אבל רק עם שובי מישראל באמצע
אפריל התחיל האביב באמת .כשהעצים לאורך אי־התנועה בלב
זוננאלה הסואן התחילו להנץ עלים ,ובעלי חנויות העציצים והפרחים
ערכו את סחורתם ברחוב בחוץ ,והמרפסות התמלאו באדניות פורחות,
וחזיתות הבניינים התפוצצו פתאום במטפסים ירוקים ,או־אז התחוור
לי איזו טרנספורמציה חווה העיר הזאת מדי שנה בצעידתה לעבר
הקיץ ,כמעט כמו חילופי תלבושות בין תמונות במחזה.
