Page 252 - 9322

‫‪ 252‬דבורה פלדמן|‬

‫העבודה הבהיקה השכבה הלבנה הרעננה באור השמש ששטף פנימה‬
‫מבעד לחלונות הזגוגית־הכפולה הענקיים; בחדר עמדה אווירה צחה‬
‫ונקייה ומוארת‪ ,‬בדיוק כפי שהרגשתי בתוך לבי‪ .‬כמה ימים לאחר מכן‬
‫התעוררתי בפעם הראשונה בחדר הלבן והריק ההוא‪ ,‬ועיניי נפקחו אל‬
‫אור הבוקר הרך‪ .‬ראיתי את ענפיו החסונים הרבים של עץ הדולב הזקן‬
‫הגדל ישר מול חלונותיי‪ ,‬את העלים הירוקים השופעים מתנודדים‬
‫אנה ואנה ברוח הקלה‪ .‬לרגע אחד קצר הייתי בחדר ילדותי‪ ,‬מכוסה‬
‫בשמיכה ההונגרית‪ ,‬כשהשמש מאירה את התקרה הלבנה הגבוהה‪,‬‬
‫מאזינה לחריקתם של ענפי הדולב האדיר שהיתמר מעל בית הל ֵבנים‬
‫שלנו‪ .‬ואז ראיתי מאחורי הענפים את חזיתותיהם המקושטות של‬
‫הבניינים מלפני המלחמה‪ ,‬והתמקמתי מחדש בחלל ובזמן‪ .‬כבר אז‪,‬‬
‫בעודי מביטה בענפים המתנודדים‪ ,‬ידעתי שזה אות‪ .‬זה מה שנכספתי‬
‫אליו לפני חמש שנים‪ ,‬שעה שעמדתי בחלון דירתי הקטנה והחשוכה‬
‫במנהטן והשקפתי מטה על עץ הרוביניה‪ ,‬וידעתי בקרביי שמשהו לא‬
‫נכון ושיהיה צורך לתקן אותו‪ .‬עכשיו ניצב כאן העץ העצום והשופע‬
‫הזה‪ ,‬שצחוקו המרשרש מטפטף אל תוך חלוני הפתוח — כי כיצד‬
‫אוכל להסביר אחרת את המסע שעברתי בחמש השנים האחרונות ואת‬
‫המקום שהוליך אותי אליו‪ ,‬אם אין מדובר במין ַה ְכוונה על־טבעית?‬
‫העץ היה הסימן הראשון לתופעה שעתידה להתגלות בפניי במהלך‬
‫השנה הקרובה‪ ,‬תופעת המעגל הסגור‪ ,‬החלקים שמצטרפים לשלם‪,‬‬

‫מבנה העלילה המגיע לשלמ ּות גמורה‪.‬‬