Page 248 - 9322

‫‪ 248‬דבורה פלדמן|‬

‫העליז‪ ,‬ובשעת ערב מוקדמת שבנו כולנו והתאחדנו‪ ,‬ישובים במעגל‬
‫הקסום שלנו תחת השמש שצבעה אותנו בזהוב‪ .‬עם רדת הלילה ידעתי‬

‫בוודאות מהממת‪ ,‬שלעולם לא אעזוב את ברלין‪.‬‬

‫אומרים שלברלין יש שתי פנים‪ ,‬שעולות בקנה אחד עם שתי העונות‪:‬‬
‫החורף הארוך‪ ,‬האפור‪ ,‬הקודר והכובש־כול‪ ,‬והשבועות היפהפיים‬
‫העדינים ורכים של קיץ קצר ויקר ערך‪ .‬במהלך ביקורי בברלין לפני‬
‫המעבר פגשתי רק את השוקול ֶדנ ַזיי ֶטה של ברלין; יצרתי רושם של‬
‫החיים שם רק כדמותם מבעד לפילטרים הטונאליים של ימים ארוכים‬
‫מלאי אור‪ ,‬של ערבים סגלגלים עצלים ולילות קרירים ומרעננים‪.‬‬
‫ראיתי הכול במלוא פריחתו; הייתי עדה למזגם הטוב המשותף של‬
‫אנשים חופשיים לחגוג‪ ,‬להתחבר ולהירגע במרחבים ציבוריים וכרי‬
‫עשב ירוקים; צפיתי בקנאה בפניהם נטולי הדאגות של צעירים‬
‫הרוכבים על אופניהם אל תוך רוח חזקה‪ ,‬שרווליהן הקצרים של‬

‫חולצות הטי שלהם מרטטים ברוח‪.‬‬
‫לא הייתי מוכנה כהלכה לחורף בברלין‪ ,‬שהיה העונה שסימנה את‬
‫הגעתי כתושבת‪ .‬מ ֶטבע הדברים כבר עברתי חורפים בחיי — אחרי‬
‫הכול‪ ,‬הכרתי היטב את השנה המאוזנת בת ארבע העונות המאפיינת‬
‫את החיים בחוף הצפון־מזרחי של ארצות הברית — אבל חוויתי אותם‬
‫בצורה אחרת לגמרי שם‪ .‬החורפים כפי שאני זוכרת אותם באמריקה‬
‫היו דרמטיים‪ ,‬עם שמים גדולים ופתוחים‪ ,‬רוחות קרות נוקבות ואור‬
‫שמש זהוב חיוור‪ ,‬שנראה כמעט בהיר יותר מאור הקיץ למרות שנשא‬
‫רק שבריר מח ּומו‪ .‬יש לי זיכרונות של שלג יורד שוב ושוב‪ ,‬החדש‬
‫נערם על הישן‪ ,‬האוויר לא פעם מלא פתיתים לבנים גדולים ששמרו‬
‫על צורתם הגבישית גם כשנחתו על צמר המעיל שלי או נחו בשערי‪.‬‬
‫אני זוכרת כיצד קולות החיים היו מתעמעמים תחת המעטפת הזמנית‬
‫הזאת‪ ,‬את האור הוורדרד המוזר שהשתרר מיד אחרי שהשלג חדל‬
‫לרדת‪ ,‬ואת השמים הכחולים הצלולים‪ ,‬הגבוהים‪ ,‬הבלתי נמנעים‬
‫שהופיעו למחרת בבוקר‪ ,‬כשהשמש ניתזה בבוהק מן הארץ המכוסה‬
‫שמיכה לבנה‪ .‬מימיי לא חוויתי את החורף כתקופה חשוכה או קודרת;‬
‫ככל שאר העונות היו לו יתרונות וחסרונות‪ ,‬אבל הוא לא נעדר צבע‬