Page 243 - 9322

‫המורדת — אל החופש בברלין ‪|243‬‬

‫באלה‪ :‬המשורר פירסם אצל העורך‪ ,‬העורך היה השכן הקרוב וחבר‬
‫של הפסיכותרפיסטית‪ ,‬שמצדה הגישה מועמדות להצטרף כשותפה‬
‫בביתה של הסטודנטית‪ ,‬מה שהוביל לצמיחתה של ידידות‪ .‬לעתים‬
‫קרובות היה אפשר למצוא אותנו ישובים בקבוצה בחזית בית הקפה‪,‬‬
‫ולפעמים היו חברים של חבריי מצטרפים למעגל‪ ,‬סופרים ומתרגמים‬
‫שעבדו עם בית ההוצאה‪ ,‬עמיתים לעבודה של שאר הנוכחים‪ ,‬וגם‬
‫מעגל המכרים הזעום שלי עצמי בברלין‪ .‬אחד מהם היה בנימין‪,‬‬
‫שנעשה בינתיים דמות קבועה בעולמי‪ ,‬מקור איתן לנחמה על שום‬
‫היכרותו האינטימית עם עברי ויכולתו להבין מה עובר עליי‪ .‬אחרי‬
‫הלימודים היה יצחק מצטרף אלינו לשוקו חם וארוחה קלה‪ ,‬וכשבית‬
‫הקפה נסגר לבסוף‪ ,‬ברוב המקרים פשוט החלפנו מקום‪ .‬בדירה שלי‬
‫היתה פינת אוכל עצומה‪ ,‬ונראה לי בזבוז לא להשתמש בה‪ .‬בישלנו‬
‫ארוחות ערב גדולות במטבח הלא־מצויד־כהלכה והגשנו אותן על‬
‫שולחן עץ האלון הענקי על רקע הערבים המתלהמים בזוננאלה‪,‬‬
‫האורות המהבהבים משלטי חנויות והצופרים הקורעים את החושך‬
‫מחוץ לחלונות העצומים‪ .‬בערבים‪ ,‬כשהשכבתי את יצחק לישון‪ ,‬היו‬
‫בדרך כלל אנשים מקובצים בסלון‪ ,‬שותים בירה ומדברים בטונים‬
‫מהוסים או מעשנים סיגריות במרפסת‪ ,‬וזאת היתה צורה של צדקה;‬
‫התחושה הזאת‪ ,‬להיות מוקפת תמיד באנשים שחשובים לי‪ ,‬שנראה‬
‫כאילו גם אני חשובה להם‪ ,‬למרות הבלבול שלי שוודאי ניכר לעין‪.‬‬
‫לאט־לאט‪ ,‬בלי שקלטתי זאת‪ ,‬החלה ההתרחשות הזאת לכונן חוצץ‬

‫רגשי‪ ,‬כרית ביטחון שאיפשרה לי להירגע‪.‬‬
‫ימיי החלו להתמלא ביותר ויותר רגעים חמימים‪ ,‬התקפי צחוק‪,‬‬
‫רחשי שמחה‪ .‬כשהרגעים הללו הלכו והצטברו‪ ,‬וההיבטים המוזרים‬
‫והמאיימים בחיי בעולם החדש הזה התחילו להתפוגג לעומתם‪,‬‬
‫האנשים סביבי הצטללו והתרככו פתאום‪ ,‬ולראשונה בחיי הרגשתי‬

‫אהבה ואופטימיות כלפי החברה הסובבת אותי‪.‬‬

‫בערך בסביבות הזמן הזה נקרו בדרכי בעיות עם ערימת הבירוקרטיה‬
‫הנדרשת לבקשת ה ָאא ּו ֶפנתאלטסטי ֶטל‪ ,‬אישור התושב ּות‪ ,‬משהו‬
‫שעתיד להעסיק אותי במשך חלק הארי של אותה שנה ראשונה‪.‬‬