Page 241 - 9322
P. 241
המורדת — אל החופש בברלין |241
ולפיכך איזה מין אדם אני עשויה להיות .אבל אולי טעיתי בהערכת
המניעים שלי עצמי — אולי האיש צדק ,ובאמת היתה זו מין צורה
קיצונית של תסמונת סטוקהולם שמשכה אותי לעיר הזאת ,תשוקה
לחבק את מעמדי כאאוטסיידרית בדיוק כפי שת ּוכ ַנתי לעשות.
אחרי פיגועי הטרור בפריז ראיתי את המעבר שלי לברלין באור חדש
לגמרי .תחושת החרדה שלי גאתה ,אבל הידיעה שאני נמצאת בקו
החזית של גל אנטישמיות חדש ,והגל התואם של לאומנות באירופה,
קרעה לגזרים את השכנוע הקודם שלי ,שהמעבר היה החלטה נכונה
עבורנו .לא יכולתי להסיר את עיניי מהחדשות .כשחברים הזמינו אותי
לתפילות השבת בבית כנסת ליברלי ,סירבתי .נראה לי מובן מאליו,
שאין צורך לחפש צרות בבתי כנסת או בסופרמרקטים כשרים.
יכול להיות שהבחירה לגור כאן בתקופה כזאת היתה טירוף,
אבל הייתי כאן מסיבות רבות ,חלקן מורכבות ולא־רציונליות יותר
מאחרות .והייתי נכונה להגן בכל לבי על זכותי להיות כאן ,פוליטית
ורוחנית גם יחד .בעקבות הפיגועים נזכרתי בשאלה שהציג קלוד
לנצמן לבנימין מורמלשטיין בסרטו "אחרון הלא צדיקים" .הוא ציין
שבפני מורמלשטיין עמד נתיב יציאה ברור ממרחב הכוח הנאצי,
ואף על פי כן יותר מפעם אחת הוא בחר לחזור במקום להיות פליט
כמו כל כך הרבה אחרים" .איזו סיבה היתה לך לרצות להישאר?"
שאל אותו לנצמן .תחילה מורמלשטיין מכחיש שניצבו בפניו ברירות
אמיתיות ,אך בסופו של דבר הוא מודה בתשוקה לראות כיצד הכול
ייגמר ,ולעשות כל מה שיש ביכולתו שעה שהעולם היחיד שהכיר
בחייו עולה בלהבות .חשבתי על הישראלי שפגשתי ב"אספרה" ,שישב
זחוח בידיעה שיחזור הביתה בקרוב .אולי הייתי בטוחה יותר במקום
אחר ,אבל חלק בי רצה להימצא כאן לפרידה האחרונה כביכול.
חלק גדול מן הכאוס והבלבול שאפיינו את חודשיי הראשונים כתושבת
ברלין אפשר לייחס למערבולת הפנימית ולספקות העצמיים שכירסמו
בי .הרגשתי כאילו הפחד שמא טעיתי בהחלטה שלי לבוא הנה
משתקף אליי מבעד לפעולותיהם ולהצהרותיהם של אחרים שבאתי
