Page 240 - 9322
P. 240
240דבורה פלדמן|
וגבר ישראלי שאל אם המושב הסמוך אליי תפוס" .שלום!" אמרתי.
"בטח ,אתה יכול לשבת פה .גם אני יהודייה".
"תנחומיי ",הוא ענה ביובש.
"אני מנחשת שאתה אומר את זה לאור המאורעות האחרונים ".הוא
עיווה את פניו בתגובה שעה שהניח את הקפה שלו לצדי .שאלתי אותו
כמה זמן הוא גר בברלין ,ואיך זה בשבילו.
"אני חוזר לישראל בקרוב ",הוא אמר" .אני לא כמוכם ,את מבינה",
הוא הוסיף בגיחוך בחצי צחוק בלבד" .אני יהודי מהסוג החדשַ .את
היהודי הגולה .ההבדל הזה כשלעצמו ַּבפרספקטיבה משנה לחלוטין
את האופן שבו אתה תופס את עצמך בתוך ההקשר של סביבה כזאת".
התלוצצנו על הנטייה היהודית לייצר היררכיה אפילו בתוך
עולמנו הקטן יחסית .אבל אחרי שהוא עזב הירהרתי בביטוי הזה,
"יהודי גולה" .הוא אמר ,למעשה ,שאנשים כמוני עדיין תקועים
בגולה ,בלי יכולת לעשות את הבחירה המודעת להשתחרר .זאת
היתה מין צורה של תסמונת סטוקהולם; דבקנו נחרצות במוצאנו
העקור ,כנראה לטובת הנוחות המוכרת יותר מכל סיבה אחרת .כבר
יצא לי לשמוע שעל פי רוב הישראלים בברלין ,והיו רבים כאלה ,אינם
מתערבבים בנו ,היהודים הגלותיים כביכול ,בדיוק בגלל ההבחנה
הזאת .הם רואים ביהודים כמונו תעלומה :כל תפיסת עולמנו רחוקה
כל כך משלהם ,עד שלא זו בלבד שאינה מובנת להם ,אלא שטיבה
גם דן אותנו לפילוג תמידי .האמת היא שהיהודים הלא־ישראלים
שאני מכירה בעיר הזאת באמת מתנהגים אחרת :הם נאבקים להסתיר
את יהודיותם בציבור ,ומפגינים את זהותם רק ברגעים שהם מבלים
בינם ובין עצמם .ישראלים ,לעומת זאת ,עוטים את יהודיותם כאילו
היתה בגד של יומיום; הם אינם מפגינים שום אי־נוחות או מבוכה
בגלל הגרמנית המשובשת במבטא־עברי שבפיהם ושאר הפרטים
המסגירים את מוצאם ממבט ראשון .האם ההסבר נעוץ בכך שיש
להם בית לחזור אליו? מאז ומעולם חשתי צורך לוותר על הסימנים
המזהים של יהודיות ,ועכשיו יותר מתמיד רציתי להתגבר על
הסמנים האלה ולהתמזג בסביבתי .שמחתי מאוד כשאנשים לא היו
מסוגלים לזהות את המבטא שלי או להסיק לפי מראי מאין באתי,
