Page 238 - 9322
P. 238
238דבורה פלדמן|
היה דף שלם בוויקיפדיה שדי היה בו להזהיר אותי מפניו .עתיד להיות
לו קשה מספיק להסתגל לשפה החדשה .לא עמדתי לזרוק את נפשו
המוגנת לאש.
סיירתי בכמה בתי ספר דו־שפתיים בברלין ,אבל הוקסמתי במיוחד
מאחד מהם ,שנראה לי מגוון בצורה שהייתי מורגלת להבין בה את
המונח ,ולא במובן שנראה שהתקבע פה ,כביטוי בלשון נקייה שמשמעו
אוכלוסייה ערבית גדולה .בבית הספר הזה היו ילדים מכל הדתות,
הצבעים והלאומים ,אבל מובן שנאמר לי שיש רשימת המתנה של
שנתיים ,ואין שום סיכוי להתקבל באמצע השנה .אך לעוזרת המנהל
שניסתה לנפנף אותי לא היה מושג עם מי היא מדברת ,אחרי הכול ,כי
הופעתי שם יום־יום וחיכיתי מחוץ למשרד עד שלקחו ממני את טופס
המועמדות .אחר כך התקשרתי יום־יום במשך שלושה שבועות לבדוק
כיצד מתקדמים הדברים ,עד שבסופו של דבר נאנח המנהל בכבודו
ובעצמו לתוך הטלפון ונכנע" .בסדר ",הוא אמר" ,את יכולה להביא
את הבן שלך ביום שני ולרשום אותו".
אחרי שיצחק התחיל ללמוד בבית הספר והשתלב בו במהירות
מדהימה ,המחויבויות המעשיות שלי פחתו במידת מה .בשבועות
הראשונים לאחר הגעתנו הייתי שקועה עד צוואר במטלות הבסיסיות
של התחלה במקום חדש ,פתיחת חשבון בנק ,פריקת ארגזים ,הרשמות
וכן הלאה ,אבל עכשיו משרובן הושלמו ,נשארתי מסוחררת ותהיתי
מה יקרה בשלב הבא .ברור ,כעבור חודשיים יהיה עליי להתייצב
ב ָאא ּוס ֶלנ ֶדר ֶּב ֶהר ֶדה (משרד ההגירה) להאריך את אשרת השהייה
האוטומטית שקיבלתי לתשעים יום ,אבל זה עדיין היה רחוק מאוד,
וכבר ביום הגעתי קיבלתי אישור רשמי מה ּב ּונ ֶדס ֶפרוואלט ּונגזאמט
שתיק התביעה שלי להשבת האזרחות התקבל .לא הייתי מודאגת
כל כך מן האתגרים המוחשיים הכרוכים בהשתלבותי הרגשית בחיי
העיר הזאת .בסביבות הזמן הזה בחרתי מקום שעתיד להפוך למעין
בסיס הבית שלי ,מקום שממנו תהיה לי אפשרות להתוודע לעיר ולה
להתוודע אליי ,והמקום הזה היה בית קפה.
חייהם של בתי הקפה באירופה היו ועודם שונים מאוד מן
המקבילה בארצות הברית ,לתפיסתי .זה ניכר בראש ובראשונה באופן
