Page 233 - 9322
P. 233
המורדת — אל החופש בברלין |233
באחורי ראשי ,שידעתי שאצטרך להתמודד איתה .ביקשתי מכמה
מכרים יהודים בברלין לייעץ לי בנוגע לאותו עניין עדין ולא נוח :איך
זה להיות יהודי בברלין? הרושם שקיבלתי מאותן תשובות מנוסחות
בקפידה היה שאם יש לך דרכון אמריקני ואינך מתנהג כיהודי ,זה לא
באמת עניין .ברור ,קורה שתוקפים יהודים ברחובות או במטרו ,הם
ִיידעו אותי ,אבל בדרך כלל רק אם שומעים אותם מדברים עברית
או אם הם חובשים כיפה ,ואני ודאי לא אעשה אף אחד מהשניים .כל
עוד אימנע מלהיראות או להישמע יהודייה ,הם אמרו לי ,בנימה עם
גוון של בושה מטרידה ,הכול יהיה בסדר ,איתי ועם בני .שוחחתי עם
יצחק והסברתי לו ברוב טקט ,שאנחנו נוסעים לסביבה שייתכן שכיסי
חוסר־הסובלנות בה מרובים מכפי שהוא מורגל בהם ,אבל זה בסדר;
העולם הוא מקום מורכב ,אבל זה לא אומר שעלינו לחיות בפחד;
אנחנו רק צריכים להכין מראש אסטרטגיות להתמודדות עם סיבוכים,
ובכך התכוונתי שכנראה עדיף שלא ידבר על יהודיותו עם אנשים
שהוא אינו מכיר או כבר בוטח בהם .לא שיקרה לו משהו ,אבל מוטב
להיות בטוחים ,אמרתי .כמי שבא מבית ספר שבו היה גאה לשתף את
חבריו לכיתה במנהגים ובסיפורים יהודיים ,היה מדובר בשינוי רציני
מכפי שאפשר להניח .הוא לא היה גדול מספיק להבין את ההערות
העוקצניות ששמעתי ברחבי העיר על יהודים וכספם; האנטישמיות
בניו אינגלנד היתה מעודנת יותר .הרגשתי איכשהו אשמה בכך שאני
כופה עליו את הפחד החדש הזה .לא יכולתי אלא להיזכר בסיפורים
הנוראיים שסיפרו לי בילדותי ,על אנשים שאורבים מחוץ לתחומיה
הבלתי נראים של קהילתנו ,שלא יהססו לקצוץ אותי לחתיכות אם אעז
להרחיק ולו רחוב אחד .במובן מסוים היה מטורף מצדי להתנדב לעבור
לחיות בעולם ,שבו עצם היותנו מי שאנו עלול לסכן אותנו ,כשנכון
לעכשיו נמצאנו במצב נוח יחסית במובן הזה .אחרי הכול ,הערות
עוקצניות הן אמנם דבר מטריד ,אך אינן מהוות ִאיום על רווחתנו
הגופנית .אבל היום אני תוהה אם אינני מעדיפה את האנטישמיות
הגלויה על פני גרסאותיה המוסוות ביתר תחכום; אחרי הכול ,קשה
להתמודד עם משהו אם אפילו לא מכירים בקיומו.
שבועות אחדים לפני עזיבתנו המתוכננת נתקלתי בחברי ה ֵגיי
