Page 232 - 9322
P. 232
232דבורה פלדמן|
באמת ובתמים .אחרי כל השנים האלה ,כל הקרבות ההם ,אלי נתן לי
את חירותי.
עכשיו ,שהחלום היה בגדר אפשרות אמיתית ,האם יהיה לי האומץ
ללכת איתו הלאה? אחרי הכול ,זאת עדיין גרמניה .זכרתי שכל מה
שהיה נחוץ הוא שתי כוסות יין אדום כדי שריצ'רד ואני נפצח בשורה
של בדיחות גרמניות ,מתוך הרבות שהיו ברפרטואר שלנו ,אני עם
מסעותיי והוא עם ניסיונו הרב בירידי אומנות .במשך שנים חשבתי
על גרמניה במונחים של קלישאות בשל התרבות שסבבה אותי כמו
גם נטייתי הפנימית לצמצם את המבהיל לק ֹומי .אבל עם הזמן למדתי,
ככלל ,לצלוח את השכבות השטחיות של פחדיי שלי ,ועכשיו ניסיתי
לשים את רעיונותיי הקודמים בצד ולראות את ברלין כמות שהיא
עשויה להיות .אחרי הכול ,היו לעיר יתרונות רבים ,ואפילו ריצ'רד
הסכים לכך; היא היתה זולה ,תוססת ובינלאומית .היא גם היתה ,כפי
הנראה ,מלאה באמריקנים ליברליים ,במיוחד ניו יורקים .ככל אדם אחר
שהכרנו שהתהדר ולו בשמץ של נטיות אומנותיות ,ריצ'רד ואני עשינו
רומנטיזציה לפריז של שנות העשרים ולתפקיד שמילאה באומנות
ובספרות באותה תקופה .עכשיו החלה לרווח ההכרה שברלין נעשתה
לעיר מהסוג הזה ,ואולי תמיד היתה כזאת; תרופת־פלא תמידית ,אותו
מרחב קסום שלא נקבעו בו גבולות ,שהכול וכולם יכולים לשגשג
בו .המורשת ההיסטורית של העיר כמו התיישבה יפה עם דפוס גורלי
שלי ,והאמנתי ,אולי בצורה לא רציונלית ,שזהו משהו שאוכל ממש
להרגיש כשאחיה שם ,כמו רטט בגופי ,שירגיע את החרדה שלי כמין
ִּפיוס ַקאר ָמתי סופי.
בביקורי האחרון בברלין יצרתי די חברויות כך שארגיש שהמעבר
אכן עשוי להיות בר־הגשמה .הפצתי אימיילים עם שאלות מעשיות
בנוגע לפרטי ההסתגלות הרלוונטיים; על בסיס התגובות שקיבלתי,
הכנתי רשימות של מה אפשר לשלוח ,מה יהיה עליי לקנותְ ,למה
צריך להירשם או להגיש בקשה ובאיזה סדר .מה שחששתי מפניו
יותר מכול היה הבירוקרטיה ,אבל מטבע הדברים שאלה נוספת ניקרה
