Page 245 - 9322

‫המורדת — אל החופש בברלין ‪|245‬‬

‫נראה לי אז כפסגת האירוניה‪ ,‬שדווקא בינינו יכולנו להיות בני אדם‬
‫זה לזה‪ .‬למעשה‪ ,‬החוויות המפתיעות ביותר שלי כיהודייה אמריקנית‬
‫בברלין היו האינטראקציות שלי עם פלסטינים‪ ,‬קבוצת אוכלוסייה‬
‫שלא נפגשתי עמה מעולם בעבר‪ .‬נהג מונית ששמע את הבן שלי‬
‫מדבר על חג יהודי‪ ,‬סיפר לי שגם הוא בן למשפחת פליטים פלסטינית‬
‫שמצאה את עצמה בגרמניה‪ .‬כשהבחין בעצבנות שלי הוא הרגיע‬
‫אותי‪" ,‬שמונים אחוז מהפלסטינים רק רוצים שלום‪ .‬הם לא שונאים‬

‫יהודים‪ .‬זה חמאס שבוגד בנו‪".‬‬

‫בתחילת אפריל‪ ,‬במהלך חופשת הפסחא‪ ,‬נסעתי עם יצחק וצוות הסרט‬
‫לשבועיים לישראל כדי לצלם שם כמה סצנות‪ .‬זאת היתה הפעם‬
‫הראשונה שלי בישראל‪ ,‬ואחרי חוויות השנים האחרונות ניגשתי לנסיעה‬
‫במזיגה של התרגשות ואימה‪ .‬לא שכחתי מה שאמר לי אותו יהודי‬
‫ישראלי חודשיים קודם לכן‪ ,‬שיהודים כמוני הם שרידים של הגולה‪,‬‬
‫זן גוסס שעתיד ל ַפנות את מקומו ליהודי מסוג חדש‪ ,‬מועצם‪ ,‬מרוצה‬
‫מעצמו‪ ,‬וטוב מכול‪ ,‬משוחרר מהתסביכים הפסיכולוגיים הכפויים‬
‫העוברים בירושה של דיכוי ו ִקר ּב ּון‪ .‬תהיתי אם החוויה שלי בישראל‬
‫תשקף את ההאשמות הצורבות האלה פי עשרה‪ ,‬אם הן עתידות לעורר‬
‫בי תחושה של דמות מעוררת רחמים וחמלה מזן נחות‪ .‬אפילו בחברה‬
‫הקטנה והמסתגרת שגדלתי בה‪ ,‬ראיתי עד כמה שיפוטיים והיררכיים‬
‫יכולים יהודים להיות זה כלפי זה‪ .‬עכשיו נמלאתי אי־נוחות מעורפלת‬
‫נוכח האפשרות‪ ,‬שיהיה עליי לטבול בגרסה מועצמת של ֶחברה כזאת‪.‬‬

‫לאחר תשאול מקיף בנמל התעופה יצאנו אל אורו הזהוב של אחר‬
‫צהריים תל אביבי‪ ,‬ובהתחלה היה מענג להתהלך בין מבני האבן‬
‫שגילם ניכר בהם‪ ,‬ולראות את גליו הכחולים של הים התיכון‬
‫כשהשמש תלויה מעליהם בדיוק כפי שראיתי לראשונה בקליפורניה‪.‬‬
‫הרושם הראשוני שלי מעיר החוף הזאת לא היה שונה בהרבה מרשמיי‬
‫מערי החוף שביקרתי בהן בעבר באיי יוון ובאיטליה‪ .‬משהו בחיים‬

‫המטרופוליטניים על קו המים אינו דומה לשום דבר חוץ מלעצמו‪.‬‬
‫בבוקר הראשון שלנו‪ ,‬בזמן שהלכנו לבית קפה מעבר לכיכר‬