Page 246 - 9322
P. 246
246דבורה פלדמן|
לשתות קפה ולאכול ארוחת בוקר ,יכולתי לראות שינוי ביצחק .הוא
היה רגוע ופתוח באינטראקציות שקיים עם עובדי בית הקפה וספונטני
וחברותי עם זרים בשולחן הסמוך ,וקלטתי שעבורו היתה בהחלט
משמעות להיותו מוקף ביהודים ,אף על פי שמעולם לא דנו בכך לאחר
אותה שיחה ראשונה ואחרונה לקראת המעבר לברלין .עכשיו הוא
נראה כאילו נרגע וקיבל כמובן מאליו שהוא נמצא במדינה שכולם
בה בדיוק כמוהו ,והוא יכול להתנהג בהתאם .למראה הרוח החדשה
ונטולת הדאגות הזאת ,חשתי כאב חד ופתאומי למחשבה שבבחירות
שלי בחיים שללתי ממנו את הדבר האחד ,שמאחר שאיבד בעיניי את
ערכו ,גזרתי חל ּות אוניברסלית על חוסר הערך שבו.
אותם ימים ראשונים היו מקסימים מאוד; ביקרנו בחופים יפים
וברחובות צרים עמוסי פרחים; אכלנו אוכל מ ּו ּכר וצחקנו בקול ואיש
לא הסתובב להביט על מה המהומה .אפילו אני התחלתי להרגיש קצת
אחרת .זה השפיע עליי ,ההומוגניות הזאת ,התחושה החדשה והמוזרה
הזאת ,לראשונה זה זמן רב מאוד ,שאני בדיוק אותו הדבר.
הרגע שבו התחושה השתנתה מנעימה למתסכלת הגיע ביומו
הראשון של חג הפסח .אמנם כבר ראיתי כיצד מכסים בחנויות
את מעברי המזונות האסורים בנייר חום עבה ,כפי שנקבע בחוק,
אבל קשה לי לתאר את הזעזוע והעלבון העזים שחשתי כשישבתי
במסעדה לא־כשרה עם יהודים חילוניים אחרים ,ונאמר לי שלא אוכל
להזמין שום דבר שכולל לחם .הרגשתי כאילו ָנ ַחתי בתחומי הכתלים
הישנים והמוכרים שנאבקתי לפרוץ; כאילו נפלתי אחורה בזמן.
כמה מתנשאת היא המדינה בגישה שלה ,שהצווים האורתודוקסיים
הבסיסיים חלים על כל היהודים בלי קשר לנקודות המבט שלהם או
לבחירותיהם האינדיבידואליות; כמה פולשני הוא מיאונה לסבול כל
דעה חולקת .המלצר נראה מופתע וחסר ביטחון נוכח ההתמרמרות
שלי ו ָשפע התנצלויות ,הסביר שאם יגישו לחם יסתכנו בקנס גבוה
למסעדה ,ושאין לזה שום קשר עם אמונותיו האישיות .הסברתי שאני
אמריקנית ואני פשוט המומה מכך ,שאני יושבת בסביבה חילונית
לא־כשרה ובכל זאת נתונה איכשהו למרותן של תקנות ,שבעיניי הן
