Page 251 - 9322
P. 251
המורדת — אל החופש בברלין |251
האחר ,אבל עד אז לא היה לי עצמי אמיתי להציג; הצגתי אפוא עצמי
שהלם את האדם והמצב ,בתקווה שבאמצעות האדם האחר אקבל את
מתנת העצמי המושלך שלי ,ארעית ככל שתהיה .אבל עכשיו הרגשתי
כאילו לא זו בלבד שיש ביכולתי להיות אני עצמי עם האדם החדש
הזה ,אלא שיש לי באמת עצמי להיות.
זאת היתה הפעם הראשונה שפתחתי ברומן עם מישהו שחי באותה
העיר ,ועבורי זה היה סימן ברור לכך ,שסוף־סוף חדלתי מן החתירה
האינסופית ל"אי־שם" ,שמצאתי את מנוחת הנפש שלי .מעט־מעט
הלכה ברלין והתקדשה באמצעות היבטי התשוקה הקונבנציונליים;
כל פינת רחוב שהתנשקנו בה ,כל בית קפה שחלקנו בו סיגריה וגביע
יין ,כל מקום קטן שנועדנו בו ,נצרב כמו לתמיד בזכר החוויה .גם
ברגעים שבהם היינו בנפרד ,הייתי רוכבת בשכונה שלי ובשכונות
הסמוכות ,והמיידי ּות של רגע משותף ,של כל ליטוף ומבט רך ,זינקה
לעומתי כגזיר נייר נהדר ,כמין קרם־שניט של זיכרונות קצרי־טווח
שנערמים זה על זה כשכבות זיגוג שקוף־למחצה .כאילו לא היה לי
די והותר לפגוש את ברלין בבגדי הקיץ הנהדרים שלה ,עכשיו ראיתי
אותה מבעד לעדשה הנוספת של אופוריה רומנטית ,והתאהבתי בעיר
בדיוק משום שהיתה המקום שבו ,לראשונה בחיי ,חוויתי אושר אנושי
פשוט שכזה.
באותו ש ֶּפטז ֹו ֶמר ,קיץ מאוחר ,בזמן שהתאהבתי באדם אך גם בעיר,
בחיים ובעתיד אפשרי ,מצאתי סוף־סוף דירה משלי ,כתובת קבועה
אפשרית בברלין ,עם חוזה חתום בשמי וחדרים ריקים למלא ברהיטים
ובספרים וביצירות האומנות שלי .הרגשתי שמדובר בצעד משמעותי
בכיוון הנכון; למעשה ,רק אז התחוור לי איזה ערעור עוררה בי מה
שהיתה ,למעשה ,מעין פלישה ,מחוץ לתחומי החוק (שאליו התוודעתי
רק בשלב מאוחר יותר) ,בדירה על שמו של מישהו אחר ,המלאה
בחפציו של מישהו אחר .המעבר בישר אפוא שמחה אופורית .ארזתי את
חפציי המעטים בחזרה בארגזים שבהם שלחנו אותם מארצות הברית
והעברתי אותם בכמה סיבובים במכונית שאולה .חבריי באו לעזור לי
לצבוע את הקירות הירוקים המבחילים בחדר השינה שבחזית ,ובתום
