Page 261 - 9322
P. 261
המורדת — אל החופש בברלין |261
התצלום הובא לתשומת לבם של עיתונאים אחדים שהחלו לחקור,
וכעבור זמן קצר הסיפור הגיע לכותרות .יאן שלח לי את הקישור
הראשון ,ובו דיווח על כך שאנשים רבים מצוות העובדים בבריכה
קיבלו דיווחים על נוכחותו של האיש אך בחרו להתעלם במופגן
מהנושא ,עד שלבסוף אחד המנהלים הסכים לסלק אותו מהמתחם .זה
כנראה קרה זמן קצר אחרי צאתי מהבריכה .אף על פי כן ,אני בטוחה
ש ֶזך נהנה מאותן חמש־שש שעות שבילה במקום עד לאותו הרגע.
מצאתי הרבה כתבות נוספות על זך .תחילה הוא הופיע בכל
העיתונים הגרמניים; אחר כך הגיע גם לעיתונות הבינלאומית .התברר
שהקעקוע כבר נראה בעבר ,באגם מחוץ לברלין בקיץ שעבר ,ואף
עלה לדיון ברדיו .אבל איש לא צילם אותו אז .עכשיו הוא כיכב
ב ֶמדיה במלוא כיעורו המצמרר ,ולא היה אפשר להתעלם ממנו .כמה
ימים לאחר מכן ד ּווח שבעל הקעקוע זוהה כחבר הפרלמנט הגרמני.
מאחר שהחוקים הנוגעים לזכות לפרטיות בגרמניה אינם חלים על
אנשים הממלאים תפקיד ציבורי ,העניין נחשב עתה ראוי למהדורות
החדשות.
חשבתי על משהו אז ,על כך שמיום שהגעתי לגרמניה ,ניצבתי
בצד המקבל של אותו המסר :שהגיע הזמן שאנשים כמוני ישאירו
את העניין הנאצי מאחוריהם ,כי כל השאר כבר עשו זאת .רק ארבעה
שבועות קודם לכן ישבתי במספרה ,והספרית ,אחרי שווידאה ששמי
אכן יהודי כפי שחשדה ,שאלה אותי בשתלטנות אם איני חושבת
שהגיע הזמן שגרמניה תגמור אחת ולתמיד עם השיח על הנאצים.
"אני לא מבינה את האובססיה הזאת להיטלר ",היא אמרה ברוגז שעה
שהעבירה מסרק בשערי הרטוב" .זה הגיע לנקודה שבה אקיא אם
אראה עוד פרסומת אחת לספר או סרט על השואה ".איני חושבת
שמצאה חן בעיניה הדממה המוחלטת שהצעתי לה בתגובה .נזכרתי
בה עכשיו שעה שהשתעשעתי ברעיון להעלות את מחשבותיי על
הכתב .הבעיה האמיתית איננה מרסל זך ,הבעיה היא האנשים שרוצים
להעמיד פנים שהוא אינו קיים .אלה מוכנים להקטין את עצמם למענו
ולמען בני מינו; הם הראו לי שעדיין יש לנאצים סוג של כוח אמיתי
כאן .אנשים חושבים פעמיים לפני שהם מתעמתים עם אחד כזה
