Page 281 - 9322

‫המורדת — אל החופש בברלין ‪|281‬‬

‫לאחרונה התחלתי לחלום גרסה חדשה של חלום אושוויץ הישן‬
‫שלי‪ .‬עכשיו כבר איני עומדת בתור כלל‪ .‬עכשיו אני לפעמים במדים‬
‫בעצמי‪ .‬בכל פעם שאני שוקעת בסצנה המוכרת‪ ,‬אני ממלאת תפקיד‬
‫אחר‪ .‬אינני מסוגלת עוד להזדהות עם העמדה היחידה שתפסתי‬
‫בילדותי‪ .‬נדמה שמוחי אינו חדל להתעקש על השאלה ההיא‪ :‬מה היה‬

‫אילו?‬
‫אני מבינה כעת‪ ,‬שאף על פי שכואב ומפחיד להימצא בעמדת‬
‫הקורבן‪ ,‬גם קל יותר יחסית לעבד אותה רגשית‪ .‬אבל כשאני מנסה‬
‫לדמיין את עצמי כגרמנייה בתסריט הזה‪ ,‬מיד אובדת לי נחמת‬
‫העליונות המוסרית‪ .‬אין שום בהירות בתשובה לשאלה הזאת‪ .‬זה לא‬
‫מסתדר‪ ,‬לדמיין את עצמי מבצעת את התפקידים המוקצים לי במצב‬
‫כזה‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬כילדה‪ ,‬פיקפקתי ביכולתי לשרוד‪ ,‬אז איך יכולתי‬
‫שלא לפקפק בכך שהייתי מוצאת בי את האומץ המוסרי לסכן את חיי‬
‫אילו המצב היה הפוך? באמת יכולתי להיות בטוחה‪ ,‬שהייתי מצוידת‬
‫בעוז הרוח הנחוץ לסרב לפקודות כמי שנמנית עם העריצים? אני רוצה‬
‫להאמין בזה‪ ,‬כמובן‪ .‬אני רוצה להיות מסוגלת לטעון קטגורית‪ ,‬שאני‬
‫מכירה את עצמי טוב מספיק להיות בטוחה‪ ,‬שאין אפשרות שהייתי‬
‫נעשית פושעת‪ ,‬אבל באותו אחוזון קטנטן של אי־ודאות טמון די ספק‬

‫לפרק את כל הנחות היסוד שלי בדבר טוב ורע‪.‬‬
‫בעודי צופה בעצמי מחליפה תפקידים בחלומי‪ ,‬אני לומדת סוף־‬
‫סוף להבין את העולם במונחים חדשים‪ ,‬לא כרע או טוב‪ ,‬אלא נזיל‬
‫תמידית‪ .‬העולם יכול להשתנות בכל רגע‪ ,‬והגבורה היחידה טמונה‬
‫ביכולת להבין זאת בשעת ההתרחשות‪ ,‬במקום להביט לאחור בחרטה‬

‫לאחר מעשה‪.‬‬