Page 280 - 9322
P. 280
280דבורה פלדמן|
שלי מסיבות שכיום נתפסות כנוגדות את החוקה .והמכתבים האלה
מספקים את כל ההוכחות הנחוצות לשם כך ,ברורות כשמש.
"בסופו של דבר ,דבורה ",הוא אמר לי" ,זה יהיה ניצחון גדול,
להשיג מהמדינה משהו שסבא־רבא שלך לא הצליח לקבל .זה יסגור
את הפרק בשבילו ,Der Kries wird sich schliessen .המעגל ייסגר".
האם זה יביא מנוח לנשמתו ,תהיתי ,לראות את אי־הצדק הגדול
הזה בא על תיקונו כמעט מאה שנה לאחר מכן? האם זה יביא מנוח
לנשמתי?
כשהגעתי להחלטה לנטוש את הקהילה שייסדו ניצולי שואה במטרה
לבדל את עצמם משאר העולם והרשע שבו ,לקחתי איתי באין־יודעין
את החינוך שגדלתי עליו ,והתחלתי להסתיר בפועל את יהודיותי עד
שהרגשתי בטוחה מספיק לחשוף אותה .למדתי דבר אמריקני מאוד:
איך לעבור כלֹא־יהודייה.
בחלומות שחלמתי אז ,מצאתי את עצמי לא פעם מנסה לשכנע
גבר נטול־פנים לתת לי לצאת מהשורה לגמרי .ניסיתי להסביר לו
שזאת טעות שאני נמצאת שם בכלל .לא רציתי דבר יותר מזה ,שיכיר
בכך שאינני ככל שאר העומדים איתי .לא נכספתי עוד להיבחר
להתלוות לסבתי; עכשיו נכספתי להישלף מן השורות לגמרי ,לשמוע
שאני פטורה.
ביקורי הראשון בגרמניה בהיותי בת עשרים וחמש אישר במובנים
רבים את כל הפחדים שקיננו בי בילדותי .חזרתי לאמריקה משוכנעת
שזוהי האדמה החרוכה שזק ַניי הזהירוני מפניה מאז ומעולם .אלא
שבינתיים קרה משהו אחר :פגשתי אדם אמיתי .והאדם הזה היה גרמני,
ובאמצעות האדם הזה פגשתי גרמנים אחרים ,ואף על פי שלא כל
המפגשים היו נעימים ,יצרתי חבר ּות עם רבים אשר הרשימו אותי
עמוקות בדעותיהם הפוליטיות ובאידיאלים שלהם .ומאחר שמאז
ומעולם הרגשתי שהיהודיות שלי היא תאונת לידה ,התחלתי לשאול
את עצמי מדוע לא תהיה הגרמני ּות אותו הדבר .וכך התהוותה השאלה
שמעולם לא עלתה על דעתי בעבר ,והיא — מה היה אילו הייתי
גרמנייה באותה תקופה?
