Page 284 - 9322
P. 284
284דבורה פלדמן|
חלומות ילדותי :אני מזהה משהו מאיים בפנים חיוורות וזוויתיות; או,
למשל ,מפרשת את גסות הרוח של אדם כלשהו כאילו היא משקפת
רוע גדול ממנה .אבל למדתי להתמקד באינדיבידואלי במקום בכללי,
לחשוב במונחים חדשים במקום אלה שהוטמעו בי ,ותוך כדי תהליך
השתחררתי מפחדים רבים וממגבלות רבות .אני מאמינה שהתהליך
הזה התאפשר לי במידה רבה בזכות הספרות .יש סופרים אחדים שלא
זו בלבד שהפיחו בי השראה ,אלא גם סייעו לי לצלוח שלבים מסוימים
בחיי ,שבתחילה לימדו אותי לשאול את השאלות הנכונות ואחר כך
דחפו אותי לחפש את התשובות להן .ואפילו אחרי שעזבתי את הקהילה
שלי ,ולרגע קט הדפתי מעליי את הספרים ,משום שהיה כואב מדי
לקלוט שאני עדיין תקועה בין דפיהם במקום לחיות את הסיפור שלי
עצמי ,הם אלה שלימדו אותי ,בסופו של דבר ,לעצב עלילה חדשה
משלי .מז'אן אמרי למדתי אומץ אינטלקטואלי; משלמה מימון למדתי
לבטוח בעצמי; מפרימו לוי למדתי חמלה ומחילה ,לא רק לאנושות
בכללותה אלא גם לעצמי ,חרף כל פגמינו; מצ'סלב מילוש למדתי
שזהות היא המקום שאנחנו באים ממנו ,אבל אסור לה להכתיב לאן
אנו הולכים; מאדריאן ריץ' למדתי שאפילו שני חצאים שפוצלו עדיין
יכולים להתחבר לשלם; מבודריאר למדתי את חשיבות הקשר בין אדם
לסביבתו וכיצד לפתח אותו; וכן ,מגרגור פון רצורי למדתי שגזענות
היא חלק מן הטבע האנושי ,שהיא פרזיט ממתין להסתער שטמון בכל
אחד מאיתנו ,אפילו בי עצמי.
רצורי לא רק מתאר במיומנות את הדעות הקדומות נגד יהודים
ואת אי־יכולתם להיחלץ ממקומם בהיררכיה החברתית ,אלא גם
מדגים בפיקחות רבה את התשוקה העמוקה והעתיקה המקננת באנשים
הנכספים להתעלות מעבר למגבלות שנכפות עליהם ,שמייחלים
להשתחרר מן הזהות שנולדו עמה ,שבדומה לאויביהם אין להם שום
רצון מיוחד להקריב את אנושיותם תמורת הגמול שבהשתייכות
למיעוט אתני .כשאדם משנה את שמו ,הוא רוצה להימנות עם מי
שעבורם השם הזה בר־זיהוי .אני זנחתי הן את שמי הפרטי העברי והן
את שם נעוריי הבולט כדי להיטמע ביתר קלות; רציתי לא רק להיות
בחזרה באירופה — לא ,רציתי גם להיות אירופאית ,וכמו רבים לפניי
