Page 283 - 9322
P. 283
המורדת — אל החופש בברלין |283
שהחיים מזמנים לה ,וללמד אותה שלנ ֵצח זאת החלטה ,כזאת שאנו
מקבלים כפרטים ,אבל גם כזאת שאנו מקבלים יחד.
הדחייה הראשונית והאינסטינקטיבית שלי את המדינה ,שיום אחד
גם אבחר בה להיות ביתי ,היתה ונותרה חלק בלתי נפרד ובלתי מובחן
מתהליך התביעה־מחדש של חזקתי עליה .כפי שסבתי אמרה לי פעם,
העולם נוצר בניגודים; בלי חושך לא היה אור ,בלי כוח הדחייה מצדי
לא היתה באה הדחיפה לע ֶבר.
תמיד חשתי במאבק המתחולל בי בדומה לעדשה אוטומטית
המנסה להתמקד ,נקרעת בין זווית רחבהִּ ,כוונון המתמקד בנקודה
רחוקה שמצמצם הכול ל"תמונה גדולה" המכילה פרטים מעטים,
כוונון שח ּווט אל תוכי בגיל צעיר ,והתשוקה לעשות "ז ּום ִאין" ולבחון
את הפרטים ,לראות את העצים במקום את היער ,שאיכשהו הצליחה
ללבלב בי חרף הניסיונות לדכאה .במהלך ביקוריי הראשונים בגרמניה,
כמו גם בשנים הראשונות לחיי בה ,הרגשתי לא פעם כאילו העדשה
בעיני רוחי תקועה על הכוונון שח ּווט בי ,וכל כמה שרציתי לעשות
"ז ּום" ,הדבר היחיד שקרה כשניסיתי לעשות זאת היה השתנקות
וגמגום מוזרים ,המוכרים לכל מי שמכיר מצלמה אוטומטית שאינה
מצליחה להתמקד.
בהמשך ,כשהצלחתי להשתחרר מן האימה המגמגמת הזאת,
שקעתי במצב שכבר חשבתי עליו אז בגרמנית כ־( Schwankenמצבה
של מטוטלת שהגיעה לנקודה הקיצונית ביותר בטלטלתה ,והיא
מתנדנדת עכשיו הלוך ושוב שעה שכוחו המהדהד של השיא מעלה
אדוות בהתקדמותה) .ואף כי ייתכן שה־ Schwankenהוא תופעה
שעתידה להימשך זמן רב ,אולי אפילו כל חיי ,אני סבורה שעם הזמן
היא תלך ותצטמצם ,שהנפילות האלה יופיעו בתדירות נמוכה יותר,
וכאשר יופיעו יהיו פחות קיצוניות .אפשר שהמטוטלת לעולם לא
תגיע למנוחה מוחלטת ,אבל ספק אם עדיין אהיה אותו האדם אם זה
יקרה.
גם כיום עוד יש רגעים ,שבהם לא עולה בידי לראות את מה שנמצא
לנגד עיניי ,ובמקום זאת אני משליכה עליו את העבר שנהג לרדוף את
