Page 97 - 9322
P. 97
המורדת — אל החופש בברלין |97
בגיל תשע־עשרה ,אבל את בת עשרים וחמש עכשיו .הפוריות משתנה
מאוד במשך השנים האלה שעברו מאז .היינו צריכים לצאת מנקודת
הנחה שאת לא פורייה היום כמו שהיית אז ...זה עדיין לא מדע מדויק,
את מבינה .אבל אם תתרמי שוב ,נוכל לכוונן את המינון ,עכשיו
שאנחנו יודעים"...
"אני בחיים לא אתרום שוב ",אמרתי בקול קר כפלדה" .ובטח לא
אמליץ על כך לאף אחת אחרת".
יכול להיות שההתייצבות הזאת כנגדה היתה אמורה לספק לי איזו
תחושה של צדקת הדרך ,אבל זה לא קרה .בסופו של דבר ,הם קיבלו
ממני את מה שרצו .ולי לא נשאר אלא הצ'ק .הסתכלתי עליו עכשיו,
כשאני עומדת על המדרכה מול בניין המשרדים המיתמר מעליי
במידטאון; אחד וארבעה אפסים לאחריו .עכשיו הבנתי למה תרומת
ביציות מכניסה כל כך הרבה .הם לא קונים ממך רק ביציות .הם קונים
את חייך.
במהלך השנים הבאות אני עתידה לסבול ממחזורים בלתי סדירים
וכואבים ,מהפעימות הספורדיות של רצועות שחלתיות מעוותות
שעתידות לשתק אותי במשך ימים ואפילו שבועות .גופי לעולם לא
יהיה שוב כמו שהיה ,כפי שאישרו רופאים רבים באירופה .אבל אף על
פי שהמבטים המזועזעים על פניהם יזכירו לי את ההשפלה שנאלצתי
לספוג ,בו בזמן הם יהוו תזכורת לכך שהייתי מוכנה לסבול ולהקריב
כדי לשרוד ,כדי שבני יוכל להמשיך לפרוח בחייו החדשים בלי
שכישלוני לפרנס אותו יחבל בכך או יעכב את התפתחותו .הבושה
תמיד תהיה מעורבת במין גאווה סוטה ,ובמשך זמן רב אפילו לא
ניסיתי להסביר ,כי הייתי משוכנעת שאיש לא יוכל להבין לעולם את
מורכבות הנסיבות שלי או רגשותיי .ייתכן שזה עדיין המצב ,אבל
כיום קורה שאני דנה בזה ,מאחר שכבר הגעתי להבנה בכוחות עצמי,
ומתברר שזה מספיק.
אלוהים הוא כמו קב ש ַאת מניחה מידך ומגלה שרגלייך תיפקדו
מצוין גם בלעדיו .הייתי נחושה להפסיק לראות את העולם מבעד
לאיזו עדשה מיסטית ,משוכנעת שמה שישֵרת אותי בצורה הטובה
