Page 95 - 9322
P. 95
המורדת — אל החופש בברלין |95
רובד שיפוטי בקולו ,אבל עוד לא גמרתי להתרכז במילה "אשכולית".
האישה לא אמרה תפוז? אשכולית לא גדולה יותר מתפוז? בבוקר
שלחו אותי הביתה ואמרו לי להתקשר למרפאה ,כי יש להם ניסיון רב
יותר במקרים כאלה .הרופא לא חשב שתסביב מהווה ִאיום מיידי ,אבל
לא היה בטוח בכך.
במרפאה קבעו לי תור מיד ,והריצו אותי לאולטרסאונד נוסף
במכונה היקרה והמהודרת שלהם .הרופא אמר לא לדאוג; הכול
בסדר :מצבי מצוין ,ואני מייצרת המון ביציות .למעשה ,אנחנו יכולים
להתקדם מהר יותר ולהזריק כבר עכשיו את הטריגר ולקבוע זמן
לשאיבה .הוקל לי לשמוע זאת ,אבל לא יכולתי לדמיין איך אני עשויה
להרגיש ,אם השחלות שלי עתידות לגדול עוד יותר .אחרי השאיבה הן
בלי ספק אמורות לחזור לגודלן הנורמלי ,והכול ישוב להיות כמקודם.
הייתי להוטה לגמור עם התהליך ולהמשיך הלאה .חשבתי שפשוט
אשכח שכל זה קרה בכלל ,והכול ישוב לתקנו .הכול יהיה שווה את זה
כשאקבל את הצ'ק ,כך דמיינתי.
ביום ביצוע ההליך לקחתי את יצחק לגן ,ולאחר מכן אספה אותי
אחת מאותן מכוניות מהודרות הנהוגות בידי נהג ,שאפשר לראות
בשדירות עשירות יותר .הובאתי אל חדר מיון פרטי ,שבו רופא מרדים
הזריק לי תחילה ֶפנטניל כדי להכניס אותי למצב הרוגע הישנוני
הראשוני ,ואחר כך הכין חיבור לחומר שירדים אותי לאורך התהליך.
נלקחתי אל מיטה גינקולוגית והונחיתי לספור מעשר לאחור .הרגשתי
את חומר ההרדמה צורב לו נתיב במעלה זרועי ,אבל הצלחתי לספור
רק עד שלוש לפני שנפלתי אל תוך החושך.
כשהתעוררתי שכבתי בחדר ההתאוששות ,והדבר הראשון
שהבחנתי בו היה האופוריה ,אותה תחושה מדהימה בל תתואר,
שאין דומה לה ,של רווחה קיומית אבסולוטית חסרת שחר ,שכנראה
אופיינית לפרק הזמן שבו הפנטניל יוצא לאיטו מהמערכת .האחות
ניגשה אליי ושאלה אם ארצה לאכול או לשתות משהו ,מאחר שהיה
עליי לצום לפני ההליך ,והסתכלתי עליה כאילו היתה מלאך שומר.
"היית באמת מעולה ",היא אמרה בחיוך" .אני חושבת שהוציאו
ממך איזה שישה תריסרים ,אם לא יותר".
