Page 82 - 336

‫זאביק זמין*‬

‫בזווית אחרת‬ ‫כשאנו מספרים מה היה פעם‪ ,‬קודם‪,‬‬
‫אנו משתמשים בשורש המילה‬
‫שמתי לב שבאותם רגעי נחת של "יגעת ומצאת –‬ ‫"קדימה"‪ ,‬אבל כשאנו מדברים על‬
‫תאמין"‪ ,‬כאילו נשכחת מאיתנו תחושה אחרת‪ ,‬שונה‬ ‫העתיד‪ ,‬על המחר‪ ,‬על אחרית הימים‪,‬‬
‫בתכלית מזו‪ ,‬שליוותה אותנו רגע לפני שיצאנו‬ ‫אנו משתמשים בשורש המילה‬
‫לאותו טיול עצמו‪ :‬תחושה של פרפרים בבטן‪ .‬לא‬ ‫"אחורנית"‪ .‬כלומר‪ ,‬הפנים שלנו‬
‫משנה כמה ניסיון יש לנו‪ ,‬תחושה זו תמיד תופיע‬ ‫מופנות אל העבר‪ ,‬כי רק אותו אנו‬
‫מכירים ורק אותו ביכולתנו לראות‪.‬‬
‫לפני יציאה לטיול‪.‬‬ ‫ביחס לעתיד‪ ,‬אנו כמו עיוורים‪,‬‬
‫מתקדמים כשגבינו אליו ואיננו‬
‫נראה לי שאחת השאלות הנפוצות ביותר‬
‫שתלמידותיי שואלות אותי בתחילת מסלול היא‪:‬‬ ‫יודעים מה הוא צופן לנו‪.‬‬
‫"תגיד‪ ,‬המורה‪ ,‬כמה פעמים כבר עשית את המסלול‬
‫הזה? לא נמאס לך כבר?" ולכאורה‪ ,‬הצדק עימן‪ .‬שוב‬ ‫לקראת תחילתה של שנה חדשה‪,‬‬
‫אותו מסלול? התשובה לשאלה זו קשורה‪ ,‬לדעתי‪,‬‬ ‫שמביאה עימה הזדמנות לשינוי‪ ,‬אך‬
‫לתהליך שכולנו עוברים מערב היציאה למסע ועד‬ ‫גם חששות‪ ,‬פחדים והתלבטויות‪ ,‬אתם‬
‫חזרתנו ממנו‪ .‬בחרתי הפעם בשתי תמונות המציגות‬ ‫מוזמנים לקרוא על מחשבה שנולדה בי‬
‫מטיילים בשבילים‪ .‬דרכן אני מבקש להציע את‬
‫התשובה שאני עונה לתלמידותיי (וגם להורים‬ ‫בהתבוננות בשתי תמונות‪.‬‬

‫שלהם)‪.‬‬ ‫מכירים את תחושת הסיפוק המלווה‬
‫אותנו כשאנו חוזרים ממסע או מטיול‪ ,‬גם‬
‫כשאנחנו עייפים ורק מצפים למקלחת?‬

‫*מורה ומנחה לשל"ח וידיעת הארץ בחמ"ד‪ ,‬מחוז מרכז‪.‬‬ ‫‪78‬‬