Page 48 - 28322
P. 48
| 48חיים שפירא
אם באדיפוס המלך תוארה נפילתו של אדיפוס ממרומי
הצלחתו ,כוחו ועושרו לשבעת מדורי הגיהינום ,הרי שבאדיפוס
בקולונוס מתוארת עלייתו של אדיפוס ממעמקי הסבל אל חסדי
האל .ואף על פי כן ,מילותיו האחרונות של אדיפוס במחזה אינן
מפייסות כלל — "טוב לא להיוולד מלהיוולד".
נסיים את הדיון בחיים ובמוות בנקודה זו.
מיוון העתיקה לסין העתיקה
יאנג ז'ו סבר — ונראה שלב טולסטוי חושב כמוהו — שאחד
מסימני החוכמה הוא לא לפחד מן המוות וגם לא לרצות אותו.
זהו האיזון הנכון .הפילוסוף הסיני סבר שהמוות הינו הסוף
המוחלט .אדם מת ,ממש לא משנה לו אם קברו אותו בארון
מפואר בבגדיו היפים ביותר או זרקו את גופתו לנהר הצהוב —
הרי הוא מת ,ולא אכפת לו אם אנשים רבים הגיעו ללווייתו או
שכלל לא הייתה לוויה ורק העיט והצבוע ארחו לגופתו חברה —
הרי הוא מת .מי שמת לא יריח את הפרחים שאולי מישהו הניח
על קברו ולא ישמע את המוזיקה של התהלוכה המלווה אותו
וגם ממש לא מעניין אותו אם מישהו אי־פעם יפקוד את קברו...
רק דבר אחד חשוב ,לדעתו של יאנג ז'ו :אם היו לך חיים לפני
המוות .אסור למות לפני המוות .הסיני החכם ידע שזה שמישהו
מת לא בהכרח מוכיח שהוא אי־פעם חי.
פנג יו־לאן כתב שצ'ואנג דזה — מקווה שהתגעגעתם אליו —
הושפע רבות מיאנג ז'ו .אחת הדוגמאות שהוא נותן להשפעת
יאנג ז'ו על צ'ואנג דזה היא סיפורו של צ'ואנג דזה "עץ בהרים".
זהו סיפור על עץ שהגיע לגיל מופלג ביותר מפני שהיה חסר
כל תועלת .העץ היה עצום ממדים עם צלקות רבות ומכוערות,
