Page 236 - 22322
P. 236
236רותם ברוכין|
מת'יו חוזר פנימה ,מתנשם ,אבל לפחות לא ספוג גשם" .נעלמה",
הוא ממלמל .אני מושך בכתפיי ,לא מופתע .אנחנו עוזרים לאשלינג
לסחוב את הדברים שלה בחזרה אל הקרוואן" .אז מי היתה הבלונדינית
ההיא?" מת'יו שואל ,קולו כמעט אדיש ,אבל אני שומע את הדריכות
מאחוריו.
משיכת הכתף של אשלינג לא נראית מבולבלת כמו זו של הברמן,
אלא אגבית" .אף פעם לא שאלתי איך קוראים לה ,וגם היא לא שאלה
מה השם שלי .זה לא חשוב לנו במיוחד ".אנחנו מגיעים אל הקרוואן,
והיא מתחילה להעמיס את כלי הנגינה בחזרה על מיטת האחסון.
"ואתן תמיד מנגנות ביחד?" אני שואל .ניגנתי פעם עם רוח מקום.
זה היה מופלא .אני לא מסוגל לדמיין איך זה עבור אדם רגיל .כמו קסם,
סביר להניח.
עיניה הירוקות של אשלינג נוצצות" .בכל פעם שאני באה לכאן,
כבר שנים".
כן .כמו שחשבתי .אני מתקרב כדי להעביר לה את הבוראן ,כלי
הנגינה האחרון .כשהיא לוקחת אותו ממני ,אני חושב פתאום שהיא
עצמה נראית כמו רוח מקום ,ברייה מכושפת שאינה רק בשר ודם ,אלא
כל מה שמקיף אותה — עיניה הירוקות המשקפות את אניצי הדשא
וצמרות העצים ,שערה האדמוני המושך אליו את אור הירח ,אצבעותיה
הקפואות כמו הגשם אך רכות כמותו ,הד קולות הנגינה העמומים
כשהבוראן עובר בין ידינו" .היא מדהימה ,נכון?" אשלינג לוחשת,
כאילו האושר חונק את גרונה.
אני רוצה להגיד" ,כן ,מדהימה ",אבל חושש שהיא תבין למי אני
באמת מתכוון .כחכוח גרון נשמע מאחורינו — מת'יו ,שעומד ליד מיטת
האחסון ,מחכה לקבל את הבוראן .אני מצווה על עצמי להגיד משהו,
לשבור את השתיקה .הפה שלי יבש" .תודה .זה היה ערב ...ממש נחמד".
"גם לי ".החיוך שלה מעמיק.
"התוף?" שואל מת'יו ,קולו יבש.
"בוראן ",אני מתקן אותו ,ושניהם מביטים בי בפליאה.
"אז אתה כן יודע משהו ",אשלינג אומרת ,מחייכת ,ומעבירה למת'יו
את הבוראן בלי להביט בו .הוא דוחף אותו למיטת האחסון ומביט בי
בזעף .מה עשיתי עכשיו?
