Page 232 - 22322
P. 232
232רותם ברוכין|
אני משוכנע שהיא מצטנעת ,ושיש צורך במידה לא מבוטלת של
כישרון כדי לנגן כמוה .אבל מעולם לא התמדתי מספיק כדי לגלות .אני
מביט באצבעות המחוספסות שלה ,בעור הקשה בקצותיהן .היא עוקבת
אחר מבטי ,עדיין מחייכת ,וידה האוחזת בגיטרה נעה לעברי" .אתה
מנגן?"
"לא ",אני אומר מיד ,בחדות.
היד המושטת עוצרת .אני מתכווץ .לרגע כמעט הצלחתי להיות
נחמד אליה .אבל הזיכרון מציף את פי במרירות ,כמו רימונים שנקטפו
בעמל רב כדי להיסחט ,אך כשנחתכו נתגלה שהם רקובים .אבא טוען
שהכאב יתעמעם עם הזמן ,ואני מנסה להאמין לו.
"ממש קצת ",אני מתקן ,פחות בנוקשות — אני מקווה לפחות" .לא
ברמה שלך .למדתי רק לפני שנה".
היא מושכת את הגיטרה בחזרה אליה .אינטואיציה טובה" .אבל אתה
אוהב שירים עצובים ",היא אומרת ,חוזרת לנושא הקודם .אני כמעט
משועשע מהמחשבה ששירים עצובים הם הקרקע היציבה והבטוחה
לשיחה בינינו.
אני מהנהן" .געגועים למולדת ,הקרבות ,פרידות נצחיות — יש
לנו הרבה מהסגנון הזה גם בישראל ".אולי זו הסיבה שהשירים שלה
מצאו חן בעיניי .הם הזכירו לי את הבית" .סבל מעורר השראה ,כנראה.
במיוחד במדינות קטנות שעברו הרבה".
"קטנות ".היא מרימה גבה משועשעת ,ובן־רגע הקסם נשבר.
"ישראל נכנסת כולה ברבע מאירלנד ,לא?"
"בישראל יש פי שניים תושבים בערך ",אני עונה ביובש.
"אתה כולל את השטחים הפלסטיניים הכבושים?" היא שואלת
באותו טון.
אני כל כך לא רוצה להיכנס לזה" .את כוללת את צפון אירלנד?"
אני עונה ,ומיד מתחרט על זה .אני לא יכול שלא להרגיש שהוויכוח הזה
מטופש להפליא .מה יש בבחורה הזאת שמעצבן אותי כל כך? שגורם
לי לאבד את קור רוחי?
"אין 'צפון אירלנד' ",היא עונה בכעס" .יש רק אירלנד אחת".
הצחוק של מת'יו מתגלגל מעלינו" .אני לא יכול להשאיר אתכם
לבד אפילו לרגע? על מה אתם רבים עכשיו?"
