Page 231 - 22322
P. 231
שומרי הערים |231
"חברים! רואים את שני אלו?" היא מצביעה עלינו ,למרבה
המבוכה" ,זה הפאב הראשון שלהם באירלנד .מה דעתנו על קצת
הכנסת אורחים?"
האירים מריעים שוב .אשלינג מאזנת את הגיטרה על ברכיה ופורטת
צליל או שניים ,ואפילו כחובבן מוחלט ,אני מזהה את המקצוענות
בתנועת האצבעות הקלה" .פולצ'ה ,זרים — זה 'ברוכים הבאים' באירית.
השיר הזה הוא אחד מההמנונים הלא רשמיים שלנו ,או לפחות זה מה
שאנחנו מספרים לתיירים .הוא נקרא 'ויסקי בקנקן'".
היא מתחילה לנגן ולשיר .הקול שלה גבוה וצלול ,והנגינה ,כפי
שצפיתי ,ללא רבב .אני מקשיב לעלילותיו של השודד חסר המזל,
שנחמתו היחידה היתה קנקן הוויסקי .אני מכיר את המנגינה — יש לה
גרסה בעברית בשם "סימן שאתה צעיר" ,עם מילים שונות מאוד ,ואני
די בטוח שאני אפילו יודע לנגן אותה ,אבל אני עדיין מרגיש כאילו זו
הפעם הראשונה שהקשבתי לשיר באמת .אני נשבה בקסמה של השירה
הפשוטה ,היפה והארצית של אשלינג ,ולא פחות בקסמה של הנגינה
הווירטואוזית .היא ממשיכה ושרה עוד כמה שירי שתייה ,ואחריהם
מנגנת כמה נעימות ,כמה בלדות ושירים איטיים יותר .היא גומעת
לפחות שלוש בירות בזמן שהיא מנגנת ושרה.
"נהנה ,ישראלי?" הוא שואלת כשהיא מתיישבת שוב בשולחן שלנו
להפסקה .הקול שלה מחויך ,אבל עדיין עוקצני ,ואני תוהה אם הגזמתי
עם הטלת הספק שלי באמונה שלה ,עם ההערות בנוגע לפיקסיז ולנרות.
האירוניה במצב ברורה לי — אילו הייתי מספר לה על הייעוד והחובה
שלי ,היא היתה חושבת שאני מטורף ,וכמוה רוב האנשים .אבל לי,
בניגוד אליה ,יש הוכחות.
"נהנה מאוד ",אני עונה בכנות.
ניכר בפניה שהפתעתי אותה.
"חשבת שאני סובל?"
היא חושבת על כך לרגע" .נראית לי עצוב באיזשהו שלב".
"השירים היו עצובים ,באיזשהו שלב ".או שאלו לא היו השירים .אני
ממשיך במהירות" .למדת באופן מקצועי?"
היא נדה בראשה לשלילה ,מחייכת" .מאבא שלי ,כשהייתי קטנה
מאוד .אבל אני מנגנת כבר שנים .משתפרים מאוד עם הזמן".
