Page 230 - 22322
P. 230
230רותם ברוכין|
"היה על הכביש מספיק מקום לשנינו!"
מת'יו פורץ בצחוק ,ושנינו מפנים אליו מבט" .בבקשה ,תמשיכו",
הוא אומר ,משועשע עד עמקי נשמתו" .זה נהדר .אנחנו יכולים לשבת
כאן כל היום מבחינתי .או "...הוא מטה את ראשו כאילו הרעיון עלה
על דעתו ברגע זה ממש ..." .שאנחנו יכולים ללכת לשתות את הבירה
האירית המפורסמת הזאת ששמעתי עליה כל כך הרבה".
אשלינג מחייכת מאוזן לאוזן למשמע המילה בירה ,ונראה שכל
דברי הכפירה שלי נשכחו .הסחת הדעת עבדה ,גם אם בדרך־לא־דרך.
למרות הגשם ,הרוח ,הקור ,ובעיקר ממדיו הקטנטנים של הכפר שבו
אנחנו נמצאים ,הפאב שהיא מובילה אותנו אליו הומה אדם .אשלינג
מפלסת דרך אל הבר במומחיות ,זוכה לברכות שלום חמות ומקבלת
שלוש בירות .היא מניחה אותן על השולחן בחבטה.
"לא חשבתי שבכפר הקטן הזה יהיה פאב ",מת'יו מעיר בזמן שאנחנו
דוגמים את המשקאות שלנו.
"יש כאן שלושה".
"שלושה?!"
"כמעט בכל מקום באירלנד תוכל למצוא מוזיקה ובירה במרחק
הליכה ",אומרת אשלינג ומחייכת.
"כדי שלא תצטרכו לנהוג הביתה שיכורים?" אני שואל.
היא שואגת בצחוק ,וכוס הבירה שלה מכה בשולחן.
"אני לא שומע מוזיקה ",מת'יו מעיר.
היא מניחה את הכוס שלה ,שכבר ריקה למחצה ,וקמה על רגליה.
"אתה צודק לגמרי ,מת'יו .מיד נטפל בזה".
היא בחוץ לפני שהוא מספיק למחות ,והמשב הקריר של פתיחת
הדלת מקפיא את הדם בוורי ַדיי .אחרי רגע היא שבה ,ספוגת גשם
אפילו מההליכה הקצרה ,ונרתיק גיטרה על גבה .היא מנגבת את
אצבעותיה בקפידה במגבת שהברמן מעביר לה ,מתיישבת ללא גינונים
על אחד השולחנות ומוציאה את הגיטרה .יושבי הפאב מריעים ,ללא
ספק מורגלים באירוע הזה .אשלינג מרימה את כפות ידיה כאילו כדי
להדוף אותם ומחייכת .הברמן מביא לה את הבירה שלה מהשולחן
שלנו ,והיא מחסלת את מה שנותר בכוס בלגימה אחת ומערסלת את
הגיטרה בחיקה.
