Page 225 - 22322
P. 225
שומרי הערים |225
"סליחה?" אני מרים את קולי" .מה זה משנה אם זו עונת התיירות או
לא? יכולת להרוג אותנו!"
"היי!" מת'יו צועק .שנינו מביטים בו" .אנחנו תקועים בתעלה
באמצע שום מקום ,ויורד גשם ,וקר ,וכרגע עברנו תאונה! אפשר לריב
על אשמת מי זה אחר כך?"
האירית נושכת את שפתה התחתונה" .סליחה ",היא אומרת בקול
שקט יותר ומעבירה את ידיה ב ׂשערה ספוג הגשם ,מטלטלת אותו
לאחור" .בחיים לא קרה לי דבר כזה ".היא פוסעת לאחור ומביטה ברכב
האומלל שלנו בספקנות" .אולי תנסה לנסוע אחורה".
אני מניע ,מעביר להילוך אחורי ולוחץ על דוושת הגז בזהירות ,ואז
בעוצמה רבה יותר .המנוע נוהם וצורח ,אבל הגלגלים לא זזים אפילו
מילימטר .אני מעביר להילוך ראשון ,אבל התוצאה זהה.
"יש לך עוד עצות טובות?" אני מסנן אליה .הגשם יורד עלינו
בעוצמה ,הקור חודר עצמות ,והמכונית ניצבת בשולי הכביש בזווית לא
בטיחותית במיוחד.
"כן! אל תנהגו באירלנד!" הנימה שלה מיואשת יותר מאשר כועסת
עכשיו" .יש לכם טלפונים סלולריים?"
אין לנו ,וגם לה אין.
"טוב .קודם כול צריך לבדוק אתכם .יש לי ערכת עזרה ראשונה
בקרוואן".
אנחנו לוקחים את התיקים שלנו ,נועלים את האוטו — לא שהוא
הולך לאנשהו — ומטפסים בחזרה אל השביל ולקרוואן שלה .עד
שאנחנו מגיעים ,מת'יו ואני ספוגי מים בדיוק כמוה ,למרות המעילים
שלנו .אנחנו עולים שלוש מדרגות קטנות אל הדלת ,והיא משאירה את
מגפי הגשם שלה בכניסה .אני ומת'יו עושים כמותה ונחלצים מהנעליים
מלאות הבוץ שלנו .הקרוואן נראה קטן מאוד מבחוץ ,ואני מופתע לגלות
שמבפנים הוא מעט מרווח יותר" .חכו כאן ",אומרת האירית ומטפסת
לקדמת הקרוואן.
אנחנו סוקרים את סביבתנו .מעל מושב הנהג יש סולם המוביל
למיטה קטנה ,שנראה שמשמשת כרגע לאחסון .סביבנו יש ספה
צרה ,שולחן קטן ושני כיסאות ,דלת צרה — אני מניח שהיא מוליכה
למקלחת ולשירותים ,ומטבחון קטנטן שמצליח איכשהו לכלול מקרר,
