Page 291 - 22322

‫שומרי הערים ‪|291‬‬

‫מול הרומאים‪ .‬יש לפחות מאה מהן‪ .‬חיילי האימפריה חדלים‬
‫לצחוק ולהתבדח כשהם מביטים בצי העומד מולם כעת‪ ,‬צי שנבנה‬
‫מחדש מן היסוד לאחר שקודמו נמסר רק לפני כחודשיים בשלמותו‬
‫לרומא בתמורה לשלום‪ .‬והם לא היחידים שמופתעים‪ .‬לראשונה זה‬
‫שנים רבות אני חש פליאה‪ .‬מהיכן הגיעו כל הספינות החדשות האלו‪,‬‬
‫כל אותן מכונות מלחמה? מהיכן הגיעו המתכות‪ ,‬קורות העץ‪ ,‬חבלי‬
‫המפרשים שהקרתגים הספיקו לא רק לשזור‪ ,‬אלא אף לצבוע בשחור‬

‫מאיים?‬
‫ההתלחששויות מתחילות שוב‪ ,‬קודרות ודאוגות‪ .‬החיילים שטופי‬
‫אמונות תפלות‪ ,‬בטוחים שאלי הפיניקים עומדים לצדם‪ ,‬שרוחו של‬
‫חניבעל‪ ,‬המצביא המפורסם‪ ,‬מפקדת על צבאם מטיל האימה‪ .‬אני מגלגל‬
‫את עיניי ונאנח‪ .‬על החוף השער נפתח‪ ,‬וקומץ של חיילים מגלגל החוצה‬
‫בליסטראות כדי להתכונן להגן על החוף במקרה שהצי הרומאי יצליח‬
‫לחדור מבעד לרצועת הספינות הפיניקיות‪ .‬אני רואה אותה לרגע קצר‬
‫ביניהם‪ ,‬דמות בודדה על גבו של פיל‪ .‬קשת ואשפת חצים תלויות על‬
‫כתפה האחת‪ ,‬מגן קשור על זרועה‪ ,‬חרב בנדן על ירכה וכידון בידה‪ .‬היא‬
‫עוטה שריון חזה מקשקשים‪ ,‬קסדה ומגפיים גבוהים‪ .‬אני מחייך‪ .‬ברור‬
‫לי שהיא נואשת‪ ,‬שהיא מציגה מולנו מצג שווא‪ .‬המערכה תהיה קצרה‬

‫ומהירה‪.‬‬
‫היא מסירה את הקסדה ומנערת את ראשה‪ ,‬ואני רואה ששערה‬

‫הכהה‪ ,‬המרהיב‪ ,‬שהתארך בעבר כמעט עד לשוקיה‪ ,‬נגזז כולו‪.‬‬
‫אני מצמצם את עיניי ומפנה את ראשי להביט בצי הפיניקי הסוגר‬
‫עלינו‪ ,‬בחבלי המפרש השחורים הנמתחים על הספינות‪ .‬לא‪ ,‬טעיתי‪ .‬רק‬

‫חלקם שחורים‪ .‬אחרים חומים‪ ,‬ערמוניים‪ ,‬ארגמניים‪.‬‬
‫בוודאי לא נותרה אישה בעיר שלא גזזה את ְ ׂשער ראשה‪.‬‬
‫אני עוצם את עיניי ונאנח שוב‪ ,‬יגע‪ .‬לא שפטתי אותה נכון‪ .‬יש בה‬
‫ייאוש‪ ,‬אך הוא מעורב בתקווה‪ ,‬בנאמנות‪ ,‬במסירות‪ ,‬בעיקשות‪ ,‬ברוח‬
‫קרב‪ ,‬בתאוות נקם‪ .‬מלחמת חורמה בין שני הצבאות הללו תהיה מועילה‬
‫מאוד עבורי בטווח הרחוק‪ ,‬אבל אני חלש‪ .‬קיוויתי לקרב קצר שיסתיים‬
‫בהריסתה של העיר‪ ,‬כדי שאוכל לקצור את פירות ההצלחה ולהמשיך‬
‫הלאה‪ .‬אני יכול לעזוב ולחזור כשהמצור יסתיים‪ ,‬אבל השיער הגזוז הוא‬
‫סימן רע‪ ,‬אות לכך שהמלחמה עלולה לארוך חודשים‪ ,‬אפילו שנים‪ .‬גם‬