Page 293 - 22322
P. 293

‫ויסקי בקנקן – ‪4‬‬

                                  ‫אי־שם‪ ,‬אירלנד‪2003 ,‬‬

‫אשלינג ואני שותקים בזמן שהיא נוהגת‪ .‬היא כועסת‪ ,‬ואני לא יודע‬
‫מה לומר‪ .‬לבסוף היא מחנה את הקרוואן בדרך צדדית‪ ,‬רחוק מכל‬
‫מקום יישוב‪ .‬מת'יו יושב ליד השולחן‪ ,‬גם הוא מתוח וחיוור‪ .‬אשלינג‬
‫משאירה אותי במושב הקדמי‪ ,‬מטפסת אל פנים הקרוואן ומתיישבת‬

                                                           ‫מול מת'יו‪.‬‬
‫"נו?" היא שואלת‪ .‬הקול שלה קצר רוח‪ ,‬אבל גם הפנים שלה חיוורות‬

                                                                ‫מאוד‪.‬‬
‫"רגע‪ ",‬מת'יו אומר‪ ,‬יגע‪ ,‬וקם על רגליו‪" .‬אני לא חושב שאפשר‬

                                ‫לנהל את השיחה הזאת בלי אלכוהול‪".‬‬
                         ‫"חיסלנו הכול אתמול בלילה‪ ",‬אני אומר‪.‬‬
‫הוא פותח את המקרר‪ ,‬מגלה שאני צודק‪ ,‬ואז מכחכח בגרונו ומביט‬
‫סביב‪" .‬הי‪ ,‬אה‪ ,‬מי שלא תהיו‪ ,‬יש סיכוי שאתם דואגים לנו לבירה‪,‬‬

                                 ‫בבקשה?" הוא שואל אל חלל האוויר‪.‬‬
                                         ‫דלת המקרר נותרת ריקה‪.‬‬

‫"אל תהיה אידיוט‪ ",‬אני אומר בשקט‪" .‬רוחות הערים נענות רק‬
                                                           ‫לאשלינג‪".‬‬

‫"רוחות הערים‪ ",‬אשלינג חוזרת אחריי‪ ,‬מגלגלת את המילים על‬
                                           ‫לשונה‪ ,‬כאילו בוחנת אותן‪.‬‬

‫מת'יו מקלל‪" .‬לא‪ ,‬ג'וני‪ ,‬אנחנו לא נעשה את זה ככה‪ ",‬הוא אומר‪.‬‬
‫"אני אסביר‪ ,‬ואתה תפסיק לקפוץ למסקנות ולזרוק על אשלינג הנחות‬

                     ‫שגויות וחצאי הסברים‪ .‬אין שומרות ערים נשים‪".‬‬
‫""אין שומרות נשים בהיסטוריה שלך‪ ",‬אני מתקן‪" .‬ההיסטוריה שלי‬

                                                   ‫קצת יותר עתיקה‪".‬‬
                                 ‫"זו לא היסטוריה‪ ,‬אלו אגדות —"‬
‫"מספיק‪ ",‬אומרת אשלינג‪ ,‬קולה קפוא כקרח‪ ,‬ושנינו משתתקים‪.‬‬

                                                         ‫"מת'יו‪ ,‬שב‪".‬‬
   288   289   290   291   292   293   294   295   296   297   298