Page 297 - 22322
P. 297
שומרי הערים |297
לטענה הזאת בהחלט הייתי מוכן ,והשקעתי בה מחשבה רבה" .הן
מזהות אותנו בדיוק בגלל שאנחנו יודעים שהן קיימות .לימדו אותנו
עליהן כל חיינו .ה "...אני מחפש את המילה" ,המודעות שלנו מכוונת
אליהן .לאשלינג אף אחד לא סיפר על רוחות הערים ".אני מצביע על
הבלוטים המעטרים את הקרוואן ,על הנרות ,על הסמלים הפגאניים.
"יש לה אמונות אחרות ,והן חזקות מספיק כדי לחסום את הערים
מלזהות אותה".
"אל תדבר עליי בגוף שלישי ",אשלינג אומרת ,קולה קפוא" .למה
שהאמונות שלי יפריעו לרוחות הערים?"
אני משפיל את מבטי .לא רציתי להגיע לזה ,לפחות לא כל כך מהר.
"ולמה שהן יפריעו לכם?" היא ממשיכה" .זה מה שאני באמת רוצה
לדעת — מה לעזאזל גרם לכם להסתיר את כל זה מפניי? אני דרואידית!
אני מאמינה ברוחות עצים וברוחות אדמה וברוחות מים ,למה שלא
אוכל להאמין ברוחות ערים?"
אני בולע את רוקי .לשלוש השאלות שלה יש תשובה אחת ,תשובה
שאני לא רוצה לומר .אני מביט במת'יו החיוור ,שנד בראשו לשלילה
במהירות ,אבל עמוק בלבי כבר החלטתי מזמן .אני לא מתכוון להמשיך
לשקר לה" .בגלל שאני חושד שאחת מהן היא זו שדאגה לך כל השנים
האלו".
עיניה של אשלינג רחבות ,ענקיות ,ואני מדמה לראות עצים נגדעים
בתוכן.
מת'יו מציע לנהוג בקרוואן ,דבר מערער בפני עצמו ,ולהפתעת שנינו,
אשלינג מסכימה .היא נשארת לשבת ליד השולחן ,ואני מתיישב לידה.
היא בוהה לפנים ,שותה את הבירה שלה בלגימות מדודות ,קצובות,
כאילו היא לא חשה כלל בטעמה .ידה הימנית עוטפת את אחד הקמעות
שסביב צווארה ,כמו טובעת האוחזת בחבל הצלה .אני מנסה לקחת את
ידה השמאלית ,אבל היא מושכת אותה .אני מתכווץ" .אמרת שאת לא
כועסת".
"אני לא .אני פגועה ".היא לא מביטה בי.
אני נושם נשימה עמוקה ומרפה .ידי מטיילת בין ההגנות בכיס שלי,
כאילו מבקשת את תמיכתן .אבל ,כמובן ,הן עצמן הבעיה — החובה
