Page 298 - 22322
P. 298
298רותם ברוכין|
המקוללת ,הארורה הזאת ,שיצאתי לטיול הזה כדי לשכוח מקיומה ולו
לזמן קצר ,להיות פשוט בחור רגיל שמטייל בעולם .אבל היא רדפה
אחריי לכל אורך הטיול ,וסוף־סוף הדביקה אותי.
אני עוזב את אשלינג לנפשה ועובר לשבת מלפנים ,ליד מת'יו .הוא
מסיט מבט לרגע קצר מהכביש ,לוחץ את כתפי ,אבל לא אומר דבר.
גם עליו עובר משהו ,אני יודע .אולי זה אותו דבר שעובר עליי ,אבל
ההתנגדות העזה שלו לרעיון שאשלינג היא היורשת עדיין לא ברורה לי.
פניו קפואות ,ובעיניו החומות אני רואה את אותו כאב עמום שמאפיין
את הפעמים הנדירות שבהן הוא מדבר על הבית" .אז לאן אנחנו נוסעים,
אש?" הוא שואל בקול רם.
"אמרתם שעדיף עיר ,לא?" אומרת אשלינג.
"עיר שיש לה משמעות בשבילך ",מת'יו אומר" .עיר שאת אוהבת
היא בדרך כלל עיר שאוהבת אותך".
ידה מקלפת בהיסח הדעת את התווית מעל הבירה" .אני אוהבת
את כולן .גאלוויי היתה האהובה עליי ,אבל "...היא לא מסיימת את
המשפט.
"עדיף לא גאלוויי ",אני מסכים.
"מה עם דולין?" מת'יו שואל ,מלכסן אליי מבט.
אני נד בראשי לשלילה" .היה לה חשוב מאוד שלא נפגע באמונות
של אשלינג .אני לא חושב שהיא תעזור לנו".
"דיברת עם הרוח של דולין?" אשלינג שואלת ,וסוף־סוף יש רגש
אחר בקולה — כמיהה" .ספר לי עליה".
"את מכירה אותה הרבה יותר טוב מאיתנו ",אומר מת'יו" .את מנגנת
איתה כבר שנים".
"מצחיק ",אשלינג אומרת ,וקולה מבטא את ההפך המוחלט" ,חשבתי
שאולי היא דריאדה".
השתיקה מתארכת .מת'יו מתקרב לצומת ומאט" .אש ,לאן לפנות?"
הוא שואל בעדינות.
אשלינג מרימה את עיניה" .ימינה ",היא אומרת בשקט" .לקילקני.
שם הדרכתי תיירים בפעם הראשונה .שם אבא שלי קבור".
מת'יו מהנהן ומהדק ידיים על ההגה .גשם מתחיל לרדת שוב.
