Page 303 - 22322
P. 303
שומרי הערים |303
שטופות הדמע של אשלינג הן הדבר האחרון שאני רואה .היא מושיטה
אליי יד ממרחקים ,ואני חושב שהיא צורחת את שמי ,אבל אני לא
שומע ,והיא שואפת אוויר לצרוח שוב —
"קילקני!"
הקריאה חזקה כל כך ,רמה כל כך ,שנדמה שהיא מטלטלת את
הבניינים ,את הכבישים והרחובות ,מחרישה כל צליל אחר.
הכול עוצר ,אפילו פתיתי הברד באוויר .העיר קפואה ודוממת.
צינורות הברזל מפסיקים לנסות לתלוש מעליי את איבריי ,ואז ,בבת
אחת ,מרפים ממני .אני נופל לארץ ,מושיט ידיים מאובנות אל צווארי
החנוק ,ממשש את מפרקי ידיי הפועמים בכאב .מבנה האבן הלוכד
את מת'יו קורס ומתפורר ,והוא צונח לידי ,משתעל .הברד חדל לרדת.
האדמה הפסיקה לרעוד ולהתבקע .השאון וההמולה סביבנו השתתקו.
בתוך הדממה המוחלטת ,הלא טבעית ,מופיעה שוב אשת האצולה
שחורת השיער בגלימותיה הארוכות ובשמלת הקטיפה שלה .אני רואה
בעיניה פליאה אמיתית מעורבת באימה .היא פוסעת שלוש פסיעות ,ואז
נופלת על ברכיה לרגליה של אשלינג ההמומה.
"שומרת ",היא אומרת ,וקולה שבור" ,סלחי לי".
