Page 306 - 22322
P. 306
306רותם ברוכין|
אני נושם עמוק" .אתה לא יכול להחזיר לחיים את ימית ,ואתה לא
יכול להחזיר לחיים את אבא שלי".
"אתה צודק לגבי אביך .בני אדם ,אפילו שומרי ערים ,לא יכולים
לקום מהקבר — מלבד אלו המנועים מלשכב בו ,כמוני .אבל רוח עיר
אף פעם אינה מתה לחלוטין .כל עוד הן נותרות בזיכרונם של אנשים,
חלק מהן חי".
יש אמת בדבריו ,אמת עמוקה ,קדמונית ,שתמיד ידעתי .היא מכה בי
כמו גל ,מערערת את נחישותי .מה אם ויתרתי מהר מדי על ימית? מה
אם באמת יש סיכוי להציל אותה?
לא .אלו לא המחשבות שלי .אני מנער את ראשי שוב.
"ערים שורדות ",הוא ממשיך .מבטו נח כעת על ספרטה ,בוחן אותה
כאילו היתה פסל שיש שנבנה רק להנאתו" .תביט בה .אתה באמת יכול
לדמיין דבר מרהיב כל כך נעלם?"
"היא לא דבר —" אני מתחיל לומר ,אבל ספרטה מקדימה אותי.
הקלשון שלה מונף ויורד בבת אחת .הוא חולף דרך קין .עוד אשליה.
פניה של ספרטה מתעוותות בשנאה" .עמוד מולי והילחם ,פחדן!"
"לא באתי לכאן להילחם בך ,יקירתי ",הוא מפנה את מבטו אליי.
"ולא בך ,שומר .אני רוצה להחזיר לך את ימית".
"היא לא שייכת לך ,או לי ",אני מסנן.
"אולי ,אבל לקחתי ממנה יותר משאתה מתאר לעצמך .יותר
משלקחתי אפילו מתל אביב שלך ".הוא מרים מול עיניו חתיכת מתכת
שחוקה וישנה ,פיסה מאחת האנדרטאות .אצבעותיו משתעשעות בה.
"היה קל מאוד להרוס אותה .למשוך כמה חוטים ,להטות מעט את דעת
הקהל ...בדיוק כמו אביך ,היא היתה צעירה ,תמימה —"
אני מתנפל עליו בלי לחשוב ,מודע היטב לכך שאגרופיי המושטים
יחלפו דרך פניו — אבל הוא אמיתי שוב ,בשר ודם .הפתעתי אותו .גם
את עצמי .אולי אפילו את ספרטה .הוא מנגב דם מזווית פיו ומחייך
אליי" .ידעתי".
אני לא מספיק לשאול מה הוא ידע ,כי ספרטה מנצלת את הסחת
הדעת שיצרתי .קין לא מצליח להיעלם הפעם לפני שהקלשון ננעץ
בבטנו בקול מחליא .דם נקווה סביב שלושת החודים .הוא נאנק ,עיניו
מצטמצמות וסוף־סוף מתמקדות בספרטה .הוא לא העריך אותה נכונה.
