Page 308 - 22322
P. 308
308רותם ברוכין|
קין מתקדם לעברי ,נינוח ,לא ממהר ,אבל מאחוריו מרחפת בשמים
מרכבת הסוסים של ספרטה ,טסה מעל ראשינו כמו במיתולוגיה שלה,
ובאותו הרגע אני בהחלט מוכן להתפלל לאפולו או לזאוס .בין מטחי
היריות והקליעים היא נשענת מתוך המרכבה המעופפת ושולחת לעברי
יד ,ואני מושיט את ידי אליה...
קליע פוגע במרכבה .לרגע דבר לא קורה ,והיא שומרת על
מסלולה ,אבל אז הסוסים נעלמים כמו קצף ים ,ואש בוערת ומאכלת
את כלי הרכב ,את שריונה של ספרטה ושערה הזהוב .היא מאבדת
שליטה ,והמרכבה טסה מעבר לנו וצוללת אל המעמקים בקול רועם.
"ספרטה!" אני צורח וקם על רגליי ,אבל קין שם ,אוחז בזרועי בכוח.
בידו השנייה הקלשון של ספרטה מתחיל להתפורר ,נמוג לרסיסי
מים כחולים־ירוקים כמו הסוסים .מולנו הים שוכך ,נרגע ,האדוות
נעלמות ,וגלים שוב נוגעים בחוף וחוזרים .דמעות זעם ואובדן וחוסר
אונים מעוורות אותי.
הוא מביט בי לרגע ארוך" .צר לי שנאלצתי לעשות זאת .היא היתה
יצור מופלא .אני יודע איך אתה מרגיש".
"היא היתה יצור חי ",אני אומר ,חנוק מדמעות ,ולא טורח להתייחס
לאמפתיה המזויפת שלו" .ואתה הרגת אותה".
הוא נאנח" .מה דעתך שנשב? הרגליים שלי לא חזקות כמו שהיו".
הוא לא באמת שואל לדעתי ,מן הסתם — הוא אוחז בזרועי בכוח רב
כל כך ,שכל התחושה בה נעלמת .ספסל מתגשם מאחורינו .הוא הודף
אותי לעברו ,והספסל אוחז בי ,נכרך סביבי כמו נחש .ילדה בחולצה
מכופתרת ובחצאית מתקרבת אלינו ,מחייכת בביישנות .היא נושאת
מגש ועליו כוסות נייר .קין מודה לה ולוקח שתי כוסות" .הנה .קל יותר
לדבר בלי קלשונות מתנופפים .שתה .זו לימונדה .סחוטה במקום".
אני לא לוגם ,למרות שגרוני צורב וניחר.
"רוחות ערים הן לא יצורים חיים ,יונתן ",הוא ממשיך את השיחה,
כאילו לא רצח אחת מהן לנגד עיניי" .לא יותר מכפי שאנחנו ,בני האדם,
יצרנו אותן ונתנו להן את החיים האלו .אנחנו בונים אותן כפי שאנחנו
בונים לעצמנו קירות ,חומות ובתי סוהר ,ולאותה המטרה .הכלא שלנו
נעים ומרווח ,והסוהרות אוהבות אותנו ,אבל אנשים כמוך מסוגלים
לראות אותו ,לדעת ולהבין שהוא רק מתחזה לחופש".
