Page 313 - 22322
P. 313
שומרי הערים |313
על פי שאני יודע שאמירת המילים גובה ממנה את שארית כוחותיה.
אבל אני מבין .ימית ,הימית שקין לקח — היא עדיין חלק מישראל.
רוח עיר אף פעם לא מתה.
בשארית כוחותיי אני שוב תופס בכתפו של קין ,נועץ את מבטי
בעיניו וחושב ,ימית .אמא.
וכשקין שוב מביט בי ,עיניו אינן העיניים התכולות ,הבהירות
והקרות ,אלא עיניים חומות וחמות .ברגע הבא ריאותיי אינן בוערות
עוד בכאב ,ועיניי אינן מאיימות לצאת מתוך חוריהן .אני עדיין אפוף
בתחושת הריחוף של המים ,אף על פי שאני לא רטוב עוד .בדיוק כשאני
תוהה אם אולי בכל זאת ַמ ִּתי ,ידיים חזקות קולטות אותי ,אוחזות בי,
מניפות אותי .אישה גבוהה ושזופה שפניה דומות כל כך לפניי מרימה
אותי בזרועותיה .היא לבושה במכנסיים קצרים ובחולצת צווארון
משובצת ,ומטפחת מגינה על ראשה מהשמש .אני מרגיש קטן מאוד.
"אמרתי לך אלף פעם ,יוני ,אם לא תבוא לאכול כשאני קוראת
לך ,אצטרך להביא אותך בכוח ",היא אומרת ,נזיפה ושעשוע בקולה.
היא מורידה אותי לכיסא ליד השולחן הערוך .אני מבין כמה אני רעב
רק כשהיא מתחילה להעמיס אוכל על הצלחת שלי — תפוחי אדמה,
קציצות ,סלט ,ירקות ממולאים...
"אני לא חושב שיש זמן לזה ",אני אומר .הקול שלי צעיר מאוד ,לא
מתאים לרצינות שאני מנסה לבטא.
היא מחייכת" .תן לי לדאוג לזמן .קין אינו היחיד שמסוגל להאט
אותו .תאכל".
אני רוצה להתנגד ,אבל לאוכל יש ריח נפלא ואני גווע ברעב .הוא
כנראה לא אמיתי ולא יקל את רעבוני ,אבל הטעם שלו מעולה ,שילוב
של מאכלים שאבא נהג לבשל וטעמים אחרים ,שאני לא מכיר ,ובכל
זאת יש להם טעם של בית.
גם היא אוכלת .לא ראיתי הרבה מהן אוכלות ,בטח שלא נהנות
מאוכל .היא מוזגת מיץ זהוב לכוס שלי" .טעמת פעם אורנג'דה?"
אני טועם .המיץ מתוק מדי ,מלאכותי — אין בו מן הסתם הרבה פרי,
אלא רק חומרי טעם וריח ,ובכל זאת אני מתענג על הטעם כמו הילד
שחיכה לשוקו בשקית אחרי האזעקות במלחמת המפרץ .הוא מוכר
ומנחם כל כך.
