Page 314 - 22322
P. 314
314רותם ברוכין|
עד שאנחנו מסיימים לאכול ,היא מבוגרת יותר ,כמעט בגיל שבו אני
זוכר את אבא .אני עצמי מגלה שאני לא נאלץ עוד למתוח את צווארי
כדי להביט בה מעבר לקצה השולחן ,ולא מתקשה עוד לתפעל בו־זמנית
את המזלג והסכין.
"גדלת המון ",היא אומרת ופורצת בצחוק.
אני לא צוחק" .ראית אותי בפעם האחרונה בגיל שנתיים".
"אתה ראית אותי בפעם האחרונה כשהיית בן שנתיים ",היא מתקנת,
קולה רך" .אני ראיתי אותך הרבה מאז".
אני בוהה בה" .אבל ...חשבתי שאת כבולה למקום הזה".
היא מהנהנת" .חלק ממני כבול .אבל לא כולי כאן .רבים מהמפונים
עדיין רואים עצמם כתושביי .רסיסים ממני נמצאים בגוש עציון,
ביישובי עוטף עזה ,ברמת הגולן ,במקומות רבים אחרים .צפיתי בך גדל
דרך עיניהם".
אני לא מתקשה להסתגל לרעיון ,או לפחות — מקבל אותו בקלות
רבה יותר משציפיתי .חלמתי על אמא שלי מאז שגיליתי שאין לי
אמא .כילד ,דמיינתי אותה לצדי כל הזמן — משכיבה אותי לישון,
מלווה אותי יד ביד לבית הספר ,נוסעת איתי ועם אבא בטנדר או
יושבת איתנו סביב שולחן האוכל .היא תמיד היתה לצדנו ,נוכחת־
נפקדת .אפילו כנער ,המשכתי לפעמים לחלום עליה .סיפרתי לה על
כל כאב ושמחה שחוויתי ,על כל אישה שאהבתי ,ביקשתי את עצתה,
שמעתי את סיפוריה .כשגדלתי ,החלומות פסקו ,אבל עכשיו נדמה
כאילו במציאות מקבילה כלשהי חיינו חיים שלמים יחד .אני כמעט
מסוגל לזכור אלפי ארוחות בבית הזה ,ליד השולחן הזה ,כשחיוכה
מלווה אותי.
החלום המתוק מוכר מדי .אני קם בבת אחת ,כמעט הופך את כוס
המיץ שלי" .את חלק מהאשליה של קין".
היא לא קמה ,ונראית כמעט נעלבת" .אתה חושב שהוא היה יכול
ליצור אשליה אמיתית כל כך?"
טעם האוכל והמיץ עדיין על לשוני .אני נוגע בשולחן העץ המוצק,
מרגיש את מרקמו" .הוא עשה בדיוק את זה".
"יוני!" היא נאנחת" .הוא השתמש בכוחות שלי כדי ליצור את
האשליות האלו .ומה שראית היום היה החלומות שלי .חלמתי אותם
